|
וכבר כמעט שנכנעתי
לצו רחובות דוממים
זהר דמעות פנסים אז ראיתי
נוגה על פנים חתומים
על ספסל עלוב ושמיכת קרטון
הוא שכב מחוסר הכרה
וכמעט הצטרפתי לנווד הבטון
לכוסית לילית של אין ברירה
כמוני גם הוא ודאי שברח
מנשיכות מציאות רבות צרב
אני קצת שכחתי והוא קצת סלח
לרחובות ריקים לעת ערב |
|
|
אם כשעוברים את
מהירות הקול אז
יש בום על-קולי,
זה אומר
שכשעוברים את
מהירות האור יש
בום על-אורי?!
מסכן אורי!!!
גולדה, מגלה
בפעם
המי-יודע-כמה
שהעולם לא פייר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.