לא כל דממה צריכה שתיקה שתחזיק אותה בחיים
זאת ריקנות לשמה ,
אבל בור הריקנות שבי כבר מתחיל להתמלא
מרגעים של שפיות ,
מדי דקה אני אוסף שברים
מתפוצץ שוב ושוב
ומחכה שכולם יבואו לראות.
הימים , הימים
מתפוגגים מאחורי .
אוויר שאני נושם נעשה יותר ויותר סמיך
רואה שחורות בעיניים קלות.
לאט אני סוגר את מזוודת העסקים
השחורה ושם עלי מסכה של איש רציני
אני קם מהמזנון ובידי המזוודה .
ואני כורע תחת נטל האחריות שלקחתי על עצמי .
ומוותר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.