גן עדן  

חנות קטנה בקצה רחוב,
חנות של מלאכים,
חנות שבה הכל יש טוב,
חנות של אושרים.

דלתות חנות סגורות היטב,
אין אנשים בפנים,
לוח זמנים תחת אבק מכביד,
נתלה בין סורגים.

מקלט חשוך ולא חנות,
של בעלים לא מלאכים,
לא לוח זמן נתלה בחוץ,
זה לוח של חיים.

מקום בודד ולא מקלט,
של אלוהים, לא בעלים,
גן עדן שם בפנים,
גן עדן לחיים שחשוכים.





להתגעגע  

אני מתגעגע,
ליופיך המשגע,
לצחוק המתפרע,
לחיוך שלך מקסים.

אני זוכר עדיין,
אותו היום שבו אני,
לראשונה אותך פגשתי,
ביום קייצי חמים.


אנחנו התפרענו,
שחקנו, השתגענו,
איבדנו כל חושים,
בטבע של חיים.

הכל היה יפה כל כך,
הכל היה מקסים,
ימים עברו לאט מאוד,
היית את לצידי.

אמרת את שאוהבת,
אמרתי גם אני,
הבטחת שלא תלכי מפה,
שמחתי בנפשי.

ואז הגיע יום אחד,
שחור שבין השחורים,
כלילה שבחורף,
עם רוחות, גשמים עזים,

אותו היום אינו נשכח,
אותו אזכור לנצח,
המילים שאת אמרת-
'אני אתגעגע'.