ג'וליאני (ג'ולי) היה פינצ'ר קטן וחכם שהתאהב מעל הראש בשרה
הרטריברית. כל היום היה מחכה רק שתופיע ברחוב והם יוכלו לאחוז
אחד את השני ולא להיפרד לעולם. הוא היה מוכן לעשות הכל בשביל
שרה, אך שרה התנגדה. שרה דחתה את אהבתו של ג'ולי והוא לא הבין
למה. היה מתהלך הלוך ושוב במלונתו ורק מנסה להבין מה הבעיה.

ג'וליאני החליט לאזור אומץ וללכת לביתה של שרה.

כאשר הגיע ג'וליאני לחצר ראה ששרה לא שם, הוא החליט להיכנס
למלונה שלה. המלונה של שרה הייתה מאוד מוזרה לטעמו של
ג'וליאני. שתבינו, ג'וליאני היה כלב עשיר, כלב למשפחת סוחרים
מצליחה. הוא נדהם לראות שאין במלונה אף לא יהלום אחד, לא מראה
תלת כיוונית. "הבונזו אפילו לא מבושל!" נדהם ג'וליאני .

לפתע קלטו עיניו של ג'וליאני את הגורם לכל בעיותיו - חנוכייה.
ג'ולי אז ידע  - שרה... היא יהודיה. "אין פלא!" חשב ג'וליאני
שעה לאחר מכן במיטתו. " היא לא יכולה להיות איתי כי אני גוי!"

כל הלילה שכב שם תחת כיפת השמים והרהר לעצמו. "החלטתי!" קפץ
פתאום ג'ולי. "אני אעשה הכל. אני אלמד מה שצריך ללמוד, אקצץ את
מה שיש לקצץ ואשנה את חיי בשבילה! שרה תהיה שלי!"

אפשר להבין את ג'וליאני. שרה אכן הייתה רטריברית יפיפייה. שערה
הזהוב והחיוך המקסים, אי אפשר היה לעמוד בקסמיה.

למחרת בבוקר, ג'וליאני התייצב בפתח "המשרד הראשי לענייני דת
בממלכת החיות".

המשרד הראשי נועד להסדיר ענייני דת בממלכת החיות, דבר שלא היה
קל. הכלבים רצו לסגוד לאלוהי בני האדם, העכברים סגדו לעכברצ'ו
הגדול שיבוא ויגאל אותם, והחתולים פשוט סגדו לעצמם. ממלכת
החיות הייתה גם היא מסוכסכת בתוך עצמה בכל הקשור לדת.

בראש "המשרד לענייני דת בממלכת החיות"  עמדו שלושה חזירים,
ולמרות שלממלכת החיות היה גוף שלטוני נפרד, די היה ברור לכולם
ששלושת החזירים הם שניהלו את ההצגה. אך החזירים היו מאוד חכמים
והם היו הפתרון לבעייתו של ג'וליאני, הוא ידע זאת.

ג'וליאני נכנס לתוך המשרדים ועל אף עושרו, היה צריך לחכות בתור
כמו כולם. דבר שג'וליאני לא היה רגיל אליו. ג'וליאני נכנס
לבסוף למשרד המרכזי, שם חיכה לו כיסא ומולו ישבו שלושה חזירים
גדולים ומאיימים, מחכים לו. ג'וליאני התיישב והביט למעלה
לחזירים הגדולים.

"ג'וליאני כריסטופר!" אמר פתאום אחד החזירים. "בן לספוט וביוטי
כריסטופר, כלבי השמירה של משפחת סוחרים גויה!"

"כן, זה אני" אמר ג'וליאני .

"אז מה הבעיה?" שאל אחד החזירים, עת שהוא שוכב נינוח על
כיסאו.

"אני רוצה להיות יהודי!" אמר ג'וליאני בלא היסוס.

החזירים היו בהלם. הם הזדקפו בכיסאות העור שלהם ובהו בג'וליאני
ואיש ברעהו. הם בחנו אותו בעיניהם ופתאום בטחונו התערער.

" אבל... אתה כלב" אמר לפתע החזיר השמאלי.

"אז מה?" שאל ג'וליאני בתמימות. החזירים בהו בו...

"אתה לא יכול להיות יהודי... הרי, אתה כלב ..." אמר אחד מהם.
"זה ברור".

"ומה אתם?" שאל ג'וליאני בתקיפות.

"אנחנו יהודים" אמרו ביחד. "עם סגולה! "

"אבל אתם חזירים!" אמר ג'וליאני. החזירים התעצבנו מיד.

"מספיק!" צעק אחד מהם "כלב זה כלב! כלב לא יכול להיות
יהודי!".

"תחתוך את מה שאתה רוצה!" אמר השמאלי, "זה לא יעזור לך! יהודי
נולד יהודי!"

הדיכאון שאליו נכנס ג'וליאני בשבועות הבאים היה גדול מנשוא.
הוא חש שזה אבוד, ששרה לא תהיה שלו - אין סיכוי. "הרי היא לא
תסכים להיות איתי אם לא אהיה יהודי!" הרהר לעצמו ג'וליאני
במיטתו. כל השכונה הבחינה בעצבותו של ג'ולי, אבל הם לא אמרו
מילה. ג'ולי הלך לו ברחוב ופניו כבושות ברצפה, כאילו לא איכפת
לו משום דבר. על הגדר מולו הלך בוסתא. בוסתא היה חתול צועני
ערמומי, נודע בטריקים ובהתחכמויות שלו. הוא ניגש לג'וליאני
וקפץ מולו. ג'וליאני הרים מבטו אליו. "עזוב , אני לא רוצה לדבר
עכשיו" אמר.

שתבינו, ג'ולי היה חבר של כל החתולים בשכונה, מכיוון שהיה
פינצ'ר קטן, ידע שבכל מקרה אין לו סיכוי מולם והם מצדם יכולים
רק להרוויח מעושרו הגדול ושאריות המזון שהוא משאיר. בוסתא
כמובן כבר ידע על כל הסיפור והחליט להרוויח מכל זה משהו לעצמו.
"תקשיב לי" אמר בוסתא, "תמורת קצת אוכל אני אסדר לך הכל".

ג'ולי הסתכל בפליאה. הוא לא ציפה מבוסתא להצעה כזאת. "באמת?"
שאל ג'ולי. "איך? תגיד לי. אני אביא לך כמה אוכל שתרצה!" אמר,
נואש...

"לך לצבועים" אמר לו בוסתא בערמומיות. "הם יסדרו הכל, סמוך
עלי!"

"הם יסדרו לי להיות יהודי?" שאל ג'ולי, "למרות שאני כלב?".
"בטח!" אמר בוסתא בביטחון, "הצבועים האלה יגיירו גם כלב בשביל
עשרת אלפים דולר!"

לג'ולי היה הכסף והרבה מעבר, וליבו התמלא תקווה מחדש. "תגיע
אליהם דבר ראשון בבוקר!" אמר בוסתא. בוסתא סעד את נפשו באותו
לילה מהמטעמים שהרעיף עליו ג'ולי כאות תודה.

בבוקר יצא ג'וליאני לצבועים. "תודה רבה לך בוסתא!" צעק לו
ג'ולי. "אין בעיה אחי, שתהיה לי בריא כפרה!" אמר בוסתא בפה מלא
קוויאר .

ג'ולי צעד בשמחה אל עבר  משרד הצבועים. הוא הכיר אותם כבר
ממזמן. הוא הכיר אותם טוב. הצבועים היו עסקנים ממולחים. הם
אהבו להתעסק בכסף והיה להם הרבה לעצמם. למרות שהצבועים הם
בעיקרון נחמדים מאוד, אי אפשר באמת לדעת הרי... הם צבועים.

ג'וליאני מצא עצמו עומד בפתח טירה ענקית. הוא היה צריך לבקש
עזרה מפיל שעבר שם רק כדי לפתוח את הדלתות. הכל היה מפואר
ונוצץ בתוך האולם הענקי שאליו נכנס. מלא בויטראז'ים של האם
הקדושה מריה, הסן ברנרדית. ג'וליאני נכנס למשרדים הראשיים ושם
חיכו לו שלושה צבועים. ג'וליאני החל לרעוד, כי זה הזכיר לו את
הפעם אצל החזירים, ולפתע לא היה בטוח כל כך שיצא מפה יהודי.

"בוא תשב ג'וליאני!  תתכבד! אנחנו מכירים את אביך כבר ממזמן!"
אמר אחד הצבועים "מה הבעיה?"

"אני..." מלמל ג'וליאני "אני רוצה להיות יהודי!" והרכין את
ראשו .

"אין בעיה!" הודיע אחד הצבועים בחגיגיות. "רק תחתום פה ותגיד
שמע ישראל!"

ג'וליאני היה המום "מה? זה הכל? זהו? ואז אני יהודי? אני לא
צריך לקצץ או לחתוך שום דבר? לא ללמוד תורה יומם ולילה?".
הצבועים הביטו זה בזה בתמיהה..." אממ... לא. זה הכל. רק
הכסף..."

ג'וליאני חתם על המסמך ושילם הכל בשמחה. "אז עכשיו אני יהודי?"
שאל. "בטח אתה יהודי עכשיו. תהיה בריא!" אמר אחד הצבועים.

"אני צריך לשמור שבת או משהו?" שאל ג'ולי. הצבועים הסתכלו
בתמיהה פעם נוספת.

"אההה... טוב, סבבה, שמור על מה שבא לך, תחתוך את מה שאתה
רוצה, מבחינתנו אתה יהודי!"

ג'וליאני לא ידע נפשו מרוב שמחה. הוא החליט שמהיום יקראו לו
צביקה
הפינצ'ר היהודי! וכולם יזהו אותו רק ככה. " בצורה הזו שרה תשים
לב אלי!" הרהר לעצמו בדרך חזרה. "הרי מי לא תרצה חתן יהודי
עשיר ?"

ג'וליאני ניגש לפתח ביתה של שרה הרטריברית בביטחון מלא, עם
טבעת 14 קראט מהמשובחות ביותר, שהשיג מחזי הזברה, שאף אחד לא
יודע מאיפה הוא באמת משיג את הדברים הללו. בכל זאת, יש לו צבעי
אסיר...

ג'וליאני (או צביקה) צלצל בפעמון ומולו יצאה שרה בכל יופייה.
הפרווה הזהובה שלה סנוורה את צביקה, הפינצ'ר היהודי. צביקה
התבלבל כולו, ולא הצליח להוציא מלה מהפה. אז הוא סגר את עיניו,
הציג את הטבעת וקרא: "התחתני איתי שרה?". הוא לא קיבל תשובה.
אך, כאשר פקח את עיניו, ראה את פניה היפות של שרה, ועל פניה
הבעת בוז גדולה.

"למה שארצה להתחתן איתך?" אמרה. "אתה סתם פינצ'ר קטן, ואני -
אני גולדן רטריברית. דוגמנית צמרת ב-'עולם הכלבה'. מי אתה
בכלל?"

צביקה היה בהלם. הוא לא ציפה לתשובה כזו. בראש שלו כבר רץ
תסריט שלם שנגמר כמובן  ב....ירח דבש.

"א... א... אבל זה אני, צביקה הפינצ'ר העשיר, שבא להיות לך
לחתן!". "חתן?" צעקה שרה. "אבל למה שאתחתן איתך, אתה בכלל לא
חתיך! ". "אבל" אמר צביקה, "אני יהודי. עכשיו התגיירתי! "

"אז מה" אמרה שרה. "המשפחה שלי בכלל לא שומרת מסורת! " .

פתאום נשמעה צפירת רכב מאחור. היה זה קוונטין, הפנתר המגניב.
"או, הנה החבר שלי!" אמרה שרה בהתרגשות. "סורי, חייבת לזוז ,
גוד-ביי!"

שרה קפצה למוסטנג האדומה של קוונטין והם נסעו.

ג'וליאני היה קפוא במקומו. "איתו? איתו?" זה כל מה שהצליח
להוציא מהפה.

ג'וליאני הלך הביתה. הכל נגמר מבחינתו. לא עניין אותו שום דבר.
אפילו לא מולי, הפינצ'רית הנחמדה ממול. "היא הרי גויה" חשב
לעצמו ג'ולי. ג'וליאני נשכב במיטתו והסתכל בשמים. הוא בהה
בעננים ועקב אחר תנועת הציפורים. מוחו היה ריק.

רק על דבר אחד חשב... "איך אני שונא את היהודים האלה!"