t,
ילד יקר שלי.
אני לא יכולה לעצור את עצמי מלחשוב עלייך. עלייך, על היישות
שעדיין לא נוצרה. אני חושבת איך תראה, איך תתנהג, האם תהיה
דומה לי בהתנהגות, במראה, במחשבות. האם תראה כמו אביך, אשר
אותו אינני מכירה עדיין? האם תהיה מרדן, רגוע, דומה לצד של
אימי או של אבי? אני לא יודעת את הדברים האלו, אבל אני יודעת
שלא משנה מה מהם נכון, אני אוהב אותך. אני כבר אוהבת אותך,
אפילו שעוד לא נולדת, אפילו שעוד לא נוצרת, ואפילו שיש עוד
שנים לפני שתוולד. אפילו שהיום בו אחזיק אותך, רחוק הוא, אני
יודעת שהוא יהיה היום המאושר ביותר בחיי.
אני כותבת לך את המכתב הזה, ילד שלי, מכיוון שאני כבר לא יכולה
לחכות. נכון, אומרים שאנחנו, בנות הטיפשעשרה, נוטות להפוך את
הלידה וגידול הילדים למשהו רומנטי, משהו אידיאלי, משהו קל.
נכון שאומרים שאנחנו לא יודעות מה זה, והציפייה שלנו לילד,
הציפייה הזו מושתת על דברים לא ריאליסטים ולא נכונים, עובדות
שיתבדו ברגע שנלד את התינוק הראשון שלנו, אבל אני מאמינה, אני
באמת מאמינה, שאני אוכל להיות לך אמא טובה. אני יודעת, אני
מקווה, שאוכל להיות האמא הטובה ביותר בשבילך, מקווה שאוכל
להיות שם בשבילך, תמיד, ושלא תהסס לבוא אליי בכל בעיה שלא תהיה
לך. אני יודעת, מקווה, שאוכל לזכור את הדברים שהורי עשו
ועיצבנו אותי, את הדברים שהבטחתי לעצמי שלא אעשה כאמא, את
הדברים ששיגעו אותי, גרמו לי לרצות לחנוק אותם.
אני יושבת במיטה וחושבת, איך זה יהיה להיות אמא. האם אהיה אמא
טובה? האם אזכור את כל הדברים שהבטחתי לעצמי כרגע ולפני זה,
והאם אדע כאשר אעשה משהו לא טוב, משהו שיזיק לך בעתיד? האם
אהיה חכמה מספיק, נבונה מספיק, כדי להודות בטעויות שאעשה,
ובטוח שאעשה, האם אהיה טובה מספיק כדי להתנצל בפניך על כל
עוגמת הנפש שבוודאי אגרום לך? הרי זה הוא תפקידן של אמהות. אחד
מתפקידיהן, בכל מקרה. לגרום לנו לעוגמת נפש. להביך אותנו לפני
חברנו כאשר הן שרות בקולי קולות שירים שנשמעו בבתי החברים
בקיבוץ לפני עשרים שנה, ללבוש בגדים שכבר יצאו מהאופנה לפני
הקמת המדינה ולדבר על דברים מטופשים ומביכים כאשר כל החברים
מתקבצים אצלינו בבית, לפעמים אפילו להוציא את אלבום התמונות
שלנו ולהעביר מסביב את התמונות משנות הינקות שלנו. "תראו איזה
חמוד היא נראית. כן, זה ברווז צהוב. עדיין יש לה אותו, אתם
יודעים, היא לא יכולה לישון בלעדיו."
אבל תפקידן הוא גם לאהוב אותנו. תפקידן גם לפנק אותנו ולגרום
לנו להרגיש כאילו אנחנו הכי מיוחדים בעולם. תפקידן של אמהות
הוא להעלים את הצרות, לשמש כמגן, חומה, מהעולם שבחוץ. הן
מרככות את המכה.
אלו הם הדברים שאני רוצה להיות בשבילך, ילד שלי. חומה, מגן,
אהבה, פינוק, שייכות. אני רוצה שתהיה מאושר. אני רוצה שיהיה לך
כל מה שתרצה, שלא תחסר דבר, כמו שאני לא חסרתי דבר. אני רוצה
שתאהב אותי כמו שאני אוהב אותך.
אבל כמובן, שאני לא יכולה לדעת. לא עכשיו.
אז עד שניפגש, מתוק שלי, אני אמשיך לחלום. עלייך, כמובן.

אוהבת תמיד,
אמא.