היא שרה לי שיר בקולה המתוק,
רק שרה לי בלי לצעוק.
רק אותי לקחה למעלה ולמטה,
בלעה אותי בעיניה.
רק היא שרה לי שיר,
וסיפרה לי סיפור על יום לא בהיר.
רק לי סיפרה על יום כהה,
איך היא הולכת ואיש לא רואה.
איך באותו יום היא הלכה,
כולה מלוכלכת ופרוע שערה.
בחולצה כבר שחורה,
וחצי נעלים אדומות מזכוכית שבורה.
איך היא הולכת ואיש לא רואה,
ובקולה היא שולחת אבנים ללבי הטועה.
במלותיה ממיסה לאט לאט את ליבי התמים,
ונותנת לשקוע בצלילים של רחמים.
היא שרה לי את אותו יום,
שחיפשה בכל עבר מבט של חום.
היא שרה איך אצבעות רגליה תבעו בחול,
איך רצתה להיות בים כחול.
שרה לי בשאלה למה זה קרה,
ילדה שברחוב הולכת חצי יחפה.
ואני בלי תשובה,
מחפש בתוכי סיבה טובה.
אך אני שם אם לב פגום ומלא רחמים,
לא מבין למה ואיך לא ראו אנשים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.