2/1997


השקט שאחרי הסערה אצל אחרים,
דיי עצוב כזה, בודד, אצלך.
הטורנדו תמיד עובר רק ליד ביתך
מפזר הכל וממשיך לסעור במקום אחר.
הניתוק מהתהום והירידה לשמיים, לא מה שחיפשת.
נו מילא.
ה"נו מילא" לעולם יקשר אותך לתהום החמימה,
אסמכתא לרצון האמיתי, גם לזה שהתייאשת (גבורה לכשעצמה).

אז אימרו לי אחרים,
איך זה להיות על פסגת הטורנדו, עם הגה והילוך חמישי בלבד?
אבל הם כבר בהתרחשות אחרת, רחוק מפה.
מדוע שקט כל כך שעון מתקתק?
הוא עסוק מידי בהעברת מחוגיו בכדי לענות.
מדוע מכוניות חולפות ברחוב תחת חלוני מנורה דולקת?
זו מביטה בי בהתנצלות ושבה להאיר בטרחנות את קירות החדר.
ספר לי איך היית פעם, נר דועך,
אז שכבתי במיטה
וסיפרתי לעצמי כל הלילה.