New Stage - Go To Main Page


כשהייתי בן 8 ברק היכה בי, ברק היכה בי כשהייתי בן 8.

שכבתי שבוע ימים בבית החולים, כל המשפחה, אמא, אבא, אחי הגדול,
אחותי, דודות שלי, דודים שלי,בני דודים, בנות דודות, כולם כולם
באו לבקר אותי. ילדים מהכיתה באו לבקר, חברות של אמא באו לבקר,
חברים של אבא, חברות של אבא, חברים של אמא.
כל הילדים בשכבה הכינו לי ברכת להחלמה מהירה, והמורות רבקה
ורותי הביאו לי את כל הציורים.
כשהייתי בן 8 ברק היכה בי, ברק היכה בי כשהיתי בן 8.

                                  -  


-

מאז שהיכה בי ברק בגיל 8 הפכתי להיות ילד מיוחד.
לחבר הכי טוב שלי קראו ברק, תמיד השיער שלי היה מלא ברק,
העיניים שלי נצוצו ושלחו מעיין ברק מיוחד.
הנרות שעל העוגה שלי בכל יום הולדת תמיד הכי בהקו, וזה המשיך
הלאה,
גם בצבא הסטיקלייט שלי תמיד הכי ברק.
התשובות שלי היו הכי מבריקות, הברכות שכתבתי היו הכי שנונות,
הבנות שזיינתי היו הכי כוסיות וגונחות ( בעצם מה הקשר של זה?!?
)
הייתי ילד מבריק, אפילו אמא שלי תמיד אמרה לי: "גדי, אתה ילד
מבריק!",
הרצפות ששטפתי תמיד היו הכי בוהקות והמראות שניקיתי תמידהיו
הכי מבריקות.
אבל לצד הדברים המבריקים האלו היו הדברים העוד יותר מבריקים.
חזיתי את העתיד, תמיד ידעתי את מה שאחרים טרחו להסתיר, תמיד
ידעתי מה אחרים עמדו לומר לי עוד לפני שהם הספיקו לחשוב על זה
,
תמיד ידעתי את התשובות במבחנים, העיגולים בפסיכומטרי היו
מושחרים עוד לפני שראיתי את השאלות,
תמיד ידעתי הכל מראש, ולכן גם ידעתי מה לעשות, ידעתי איך למנוע
טעויות, ידעתי מה לומר למורות, ידעתי את הדרך הקצרה ביותר
להשכיב בנות, ידעתי איך להתחבב על כולם,
בקיצור, ידעתי איך לסובב את העולם.
פיתחתי אלף ואחת שיטות, והכל היה בגלל שהיכה בי ברק בגיל 8,
בגיל 8 היכה בי ברק,
ומאז אני מבריק, פשוט מבריק, אפילו אמא שלי תמיד אמרה: "גדי,
אתה ילד מבריק!".

                                       -


-

עד שהגעת.

ואז כבה לי הניצוץ, כבר לא הברקתי, הדבר הכי קרוב לברק שידעתי
היה כשהייתי מסתכל עליך מסתכלת על הכוכבים המבריקים,
איתך לא ידעתי את התשובות, כשהייתי איתך התעוררו אצלי רק
שאלות,
כשהייתי איתך לא פיתחתי שום שיטות
וכשהייתי איתך אף פעם לא יכולתי לראות לרחוק.
והלכת.

הלכת ולקחת איתך את הברק.
הברק שהיה שייך לי, את אותו הברק שהיכה בי בגיל 8. לקחת את
הברק מחיי אחרי שהוא היה שלי ורק שלי כל כך הרבה שנים ורק שלי
כל כך הרבה שנים, את אותה הסגולה לראות לרחוק, את אותה הרגשה
שאני מרחף, את אותה התכונה לדעת הכל.
השארת אותי לבד, עם אותן שאלות שרק מאז שהגעת נשאלו,
לקחת את הבטחון, לקחת את הקבוע.
אני יושב פה בחוף ירושלים לבד, רק אני בלי הברק.
הניצוץ שבעיניי נמחק, רואה את הגלים קמים ומאיימים לשטוף
אותי.
מעשן סיגריה חושב אילו רק ידעת עד כמה אני אוהב, עד כמה השתנתי
אך ורק בשבילך.
מסתכל על השמיים ורואה מטוסים,
רואה השתקפות שלך בין כוכבים נוצצים,

לקחת לי את הברק, זונה!
כל מה שאני מאחל לך
זה שהוא, אותו ברק שלי, יכה בך
אבל לרעה!



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 23/2/03 6:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דנה עזריאל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה