זה מתחיל בטפטופים יום יומיים
אתה סובל בשקט
לאט לאט אתה לומד איך בכל זאת להשאר יבש
גל של שקרים מציף אותך
אתה לומד לתפוס מחסה

הטיפות גדלות
ואיתן הכאב
אבל אתה כבר מחוסן
או שכך אתה חושב
אומרים ש"מים שקטים חודרים עמוק"
אתה מלא רעש והמים רק חונקים אותך...
אתה עומד להתפרץ
ובמקום לבה חמה- רותחת נופלים גושים של קרח
כבדים, מחודדים וקרים
הם פוגעים בכל מה שקשור אליך ושאתה אוהב

אם הזמן נוצר לך עולם של קרח
קר וחלק ואין זכר לצבעים
בנית לעצמך בועה שגם היא,
מתנפצת מכל מגע גופני, של אהבה
חום ממגע פיזי נדיר בעולם שלך
והתנור הלוהט רק חורט בגוף החשוף שלך

הטיפות כבר מזמן הפכו לטפטוף בלתי פוסק
אתה כבר לא מתמודד
העולם שלך גדל מדקה לדקה
מתמלא בריקנות שאין לה סוף
ומדי פעם מפשיר איזה קרחון
שגורם לך לטבוע ביאוש של עצמך

אתה רוצה להשאר בחיים
אבל אבדה לה כל טיפה של תקווה
ובלילה אתה מביט לכוכבים
מדמיין שהם הדמעות שלך
אבל זה לא מרגש אותך
אתה חסר תחושה

אתה חושב על המשפט "למות בשיבה טובה"
הרבה רוצים שכך יהייה
כל מה שאתה רוצה זה למות

וצריך רק דחיפה קטנה
רק מחזור מים אחד שיביא את סוף העולם שלך
רק עוד גל אחד
שיגמור אותך...