א:אני לא יכול יותר אני פשוט לא יכול יותר,חד וחלק, לא יכול
יותר כשזה נראה כך, טחוח עזוב מר ונמהר, כל השירים האלה של
עמיחי
ב:אני לא מבין על מה אתה מדבר?
א:אתה יודע טוב מאוד על מה אני מדבר, הפוסט מודרניזם, תרבות
הצריכה, אנשים עלובים שמעליבים שיורדים לעליבות שכזאת, תגיד,
אין לך עיניים בין האוזניים?
ב:באמת, באמת, שאני לא מבין אותך, הלוואי והייתי מבין אותך,
בכלל אתם והשמאל ישן- חדש, מה אתם שוים?, הרי מחר הליכוד
ישלוט, הציפורים לא תצייצנה.
א:על מה אתה מדבר בכלל, על מה אתה מדבר?
ב:אתה יודע, הרגעים הקטנים של החיים.
כשאתה קם בבוקר ורואה את הפינצ"ר של השכנה דרוס- ליבוב.
א:אתה יודע, על זה אני בדיוק מדבר, על ההחלטיות ההפגנתית הזאת,
פתאום הפינצ"ר של השכנה זה הרגע שעושה את החיים.
עליבות שכזאת כבר אמרתי.
ב:מתי אמרת?
א:אמרתי
ב:צודק, בהחלט צודק.
א:צדיק.
ב:החלטי ואפילו כריזמטי.
א:כריזמטי ואפילו פוליטיקאי.  
ב:פוליטיקאי אני דווקא לא, הכל תגיד, רק לא פוליטיקאי.
אני לא מכניס לכיס. יגידו, יאמרו ידברו עד מחר, אני את שלי
עשיתי. אבל לכיס לא מכניס, לא חוקי, לא הוגן, ובכלל הדשא של
השכן ירוק יותר.
א:ירוק יותר בגלל שהוא פוליטיקאי?
ב:ובכלל הדשא עבודת יד.
א:עבודה עיברית?
ב:לא רק יד.
א:את העברים שכחו.
ב:מי שכח?
א:אני לא יודע, יכול להיות אפילו שאני שכחתי,  תשאל את מאיר
אריאל, הוא כותב על דברים כאלו,
ב:אילו דברים?
א:הרגעים הקטנים של החיים
ב:החיים:
א:אלו חיים?
ב:החיים היפים
א:החיים יפים?
ב:החיים לא יפים, הם רק נמשכים מעבר למצופה.
א:ומה אתה עושה בציפייה הזו?
ב:בציפייה הזו, אני מנקה, בדרך כלל חדרי מדרגות. זה מנקה אותי
ממחשבות מיותרות, מזיקות, אפילו אובדניות. כך אני מנקה ומתנקה,
חיפוש עצמי לא יוצא לי מזה, אבל, תתפלא, זה עוזר.
א:אבל אתה שפוי?
ב:אני שפוי, כמו כולנו, שפויים...
א:אם אנחנו שפויים, מה אנחנו עושים בשטחים?
ב:נו באמת, מה קשור עכשיו, מה אנחנו עושים בשטחים?
א:מה באמת אנחנו עושים שם, מה באמת?
ב:אהבה
א:אהבה?
ב:האהבה תשים קץ לכיבוש.
א:אבל בכיבוש אין אהבה.
ב:אבל בכיבוש יש פלסטיניות, פלסטניות עושות אהבה, פלסטיניות
אוהבות.
א:את מי?
ב:מה זאת אומרת את מי? - את הבנים שלהן שהן שולחות לגן עדן.
א:היי, עכשיו הרחקת לכת, אתה מכליל.
ב:לא מכליל, בכלל, שאלת פעם פלסטיניות?
א:פלסטיניות? ממתיי יוצא לי לפגוש פלסטיניות?
ב:אתה רואה, ואחר- כך כולם מדברים על שלום, שיויון, אבל
פלסטיניות אתה לא רואה, לא פוגש, ואפילו לא מזיין. ולזה אתה
קורא אהבה?
א:אהבה? , לא קראתי לזה אהבה, אתה אמרת שבכיבוש יש אהבה.
ב:אני אמרתי שבכיבוש יש פלסטניות, אבל לא משנה.
וזה מחזיר אותנו לנקודה שבה אמרת שאתה לא יכול. תגיד לי?, אתה
מאיים?, אתה לא יכול?, אתה רומז משהו?, נכנע?, מוותר?, נגמר?,
הולך לישון?.
א:בסך הכל אמרתי שאני לא יכול, זה הכל.
ב:אבל מה עם המשכיות חברתית למען עתיד ילדינו?
א:אני פשוט לא יכול יותר, מה אתה רוצה?
ב:אני רוצה שתפסיק עם כל פילוסופית החיים המחורבנת שלך.
אם אתה רוצה לקפוץ, תקפוץ. רק תזכור שאתה משאיר אותי עם כל
המכניסים לכיסים, אף שמוט כובע לא ישאר ברחובות כשתלך. כולם
יוטבעו בנהר, עתה יהיה להם גם מצופים אם חלילה הנסיך יפול, אך
לך לא אכפת האא?
א:אתה יכול להתלוות אליי אם אתה רוצה.
ב:להתלוות אלייך?, אני לא נער ליווי.
אם הולכים, הולכים ביחד, שלובי ידיים, דוד לוי.
נלחמים בטרור יחדיו, אם לא אציג אלטרנטיבה לשלטונך.
א: או- קיי, קופצים?
ב:קופצים...