אני אוהבת אותו- את הילד במראה. אנחנו כבר חברים וותיקים, מאז
שאני זוכרת את עצמי. מתראים לפחות פעמיים ביום- בבוקר כשקמים,
ובערב- שניה לפני שהולכים לישון. כמה שאני לא אנסה לברוח
מהעולם- ממנו אין מנוס. הוא שם. מולי. מסתכל עלי מבלי למצמץ.
ורק בעיניים החומות, הפקוחות תמיד לרווחה, אפשר לראות דמעה
קטנה שמתלבטת אם לצאת או לא.

פעם אחת החלטתי לא לדבר אתו יום שלם. פשוט לא להתסכל במראה.
ככה עברה שעה, ועוד אחת- ואני כבר מתה להסתובב ולחייך אליו-
לרוץ ולספר לו את כל מה שקרה באותו יום. אבל אמרתי 'לא'. משמעת
עצמית - כמו שהוא תמיד אומר. אז לא הסתובבתי. רק למחרת בבוקר
כשקמתי מהמיטה מבלי לזכור דבר על המשמעת העצמית, כמנהגי הבטתי
במראה. והוא היה שם...טיפה יותר קרוב מבעבר, כאילו עשה צעד
קדימה- לקראתי...ואולי דמיינתי.

כל כך התרברבתי בפני כולם על זה שיש לי חבר הכי טוב שתמיד שם,
פשוט מתגורר לי בתוך המראה. בהתחלה הם לא האמינו לי- אנשים הרי
בדרך כלל לא בוחרים להתגורר במראות של אחרים. הייתי זהירה,
הזמנתי רק את החברה הכי טובה שלי, שתבוא לראות. כמה שהיא
התלהבה! ישר ביקשה ממני רשות לאפשר לו לבוא גם אליה למראה מדי
פעם- אני, כמובן, הסכמתי בעודי מנפחת את חזי בגאווה.

אתם יודעים איך זה שמועות, לאט לאט כבר כל השכבה שמעה על הילד
שלי במראה, ואחר כך כל השכונה וכל העיר- ואני התהלכתי לי
ברחובות כמו איזו סלבריטי, יודעת שתמיד אחזור הביתה לילד שלי
במראה. התחלתי לקבל מכתבים עם הצעות נישואין לילד שבמראה-
ואני, כמובן, העפתי אותן לפח. הילד במראה הוא רק שלי!

ואז, בוקר קיצי אחד, זה קרה. קמתי בבוקר, והוא לא היה שם. הילד
במראה נעלם. נכנסתי לפאניקה, רצתי לחדר האמבטיה- אולי הוא שם
במראה?... נשענתי אל הקיר באמבטיה באפיסת כוחות, וגופי צנח על
רצפת השיש. מכסה את פניי בידיי, מנסה להסדיר את הנשימה...הוא
עוד יחזור- הוא בטח ישן עדיין. ואולי הוא יצא לטיול..ואולי...

מאז, בכל בוקר שאני קמה ובכל ערב שניה לפני שאני הולכת לישון
אני מביטה במראה. עיניי פקוחות, מצפות לראות אותו שם- את הילד
המקסים שלי; זה, שאני רוצה להיות דומה לו; זה, שנותן לי השראה
ומלמד אותי איך להיות אני; זה, שהפוך ממני לגמרי- אבל בדיוק
כמוני; זה, שכבר מזמן גבר.

הוא כנראה עבר למראה של מישהי אחרת, מישהי, שזקוקה לו יותר
ממני...אז בבקשה, אם תראו את הגבר שבמראה- זה, עם העיניים
החומות הפקוחות תמיד לרווחה והדמעה שמתלבטת אם לצאת או לא-
תמסרו לו שאני מתגעגעת...