[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דנה עזריאל
/
ימות המשיח!

גיא קום, גיא תתעורר, גיא הגיע הזמן, קום כבר
טיפוף משיחי על גבי, אותה הרגשת יד, ליטוף על גופי, אותו גוף
שהיה פעם חסון עם כתפיים רחבות ומרשימות ובעל ישבן מוצק ומושך,
אותו גוף שבנות היו מסתובבות אחריו ומשאירות אחריהן שביל ריר (
ואפילו את אותה פעולה ביצעו כמה גברים ), אותו הגוף שעכשיו
נראה שדוף וגרום.
גיא תתעורר
גיא נו, הגיע הזמן.
קמתי.





השנה שנת 2009
קרוב ל- 13 שנה אני כבר שוכב.
לפעמים, אחת להרבה זמן אני אפילו מתהפך, אבל זה קורה רק
כשאירועים ממש ממש חשובים ומיוחדים מתרחשים.
חבצלת ( שאגב, שמה מתחרז עם מחצלת ) שוכבת ( אגב, ממש ממש כמו
מחצלת ) לצידי.
היא פחות ותיקה ממני פה, משהו כמו 9 שנים, אני זוכר אותה איך
שרק הגיעה לפה, חטובה ונאה עם חזה מרשים וישבן , אח איזה ישבן,
פשוט לאכול ממנו.
תאוות הבשרים שהתרחשה בינינו היתה גורמת לעצמות שנינו להתחכך
אחד בשני.
יש פה עוד כמה ח'ברה נחמדים, כולם צעירים, משהו בסביבות הגיל
שלי, זה פשוט האזור הזה ככה.
זהו, עכשיו כולנו מתעוררים מחדש,
אני מתעורר מחדש.
המשיח הגיע.





האור, שכחתי עד כמה הוא מסנוור. האור המעצבן הזה של השמש, תמיד
היתה לי פוטופוביה,
אור מחורבן.
תמיד ידעתי שאני ייחודי ומקורי אפילו הסוף היה ביזארי, זו
בהחלט היתה טביעה מעניינת לחלוטין.
בדיוק לפני שהיא הייתה אמורה להיכנס ולסבן לי את הגב, אחרי
שנכנסתי ומילתי את האמבטיה, אחרי שהסדרתי את הטמפרטורה של
המים, אחרי שנכנסתי לאמבטיה להתרחץ, אחרי שעישנתי את הסיגריה
שאחרי, אחרי שזיינתי אותה,
החלקתי באמבטיה, נפלתי, קבלתי מכה בראש, אבדתי את ההכרה,
וטבעתי.
עד שהפלגמטית נכנסה לסבן לי את הגב, כבר היה מאוחר מידי.
כך מצאתי את מותי.
זה היה מוות טרגי, כל הבולשיט הרגיל, רק שהפעם זה היה על בחור
צעיר, סרן בצה"ל, בחור שתרם את חייו למדינה, כל העתיד עוד היה
פרוס לפניו , הוא אפילו תכנן להפיל את ראש הממשלה מכיסאו (
ואני בטוח שהייתי מצליח ), בקיצור רצו הרבה צעקות ובכי,
השיא היה שהגיעו הרבה בחורות שאף אחד לא ידע את טיב היחסים
שלי איתן, כולן היו ידידות של גיא, ורק אני ידעתי שהן גם היו
ידידות של החבר הטוב של גיא, Billy Buy.

כך הגעתי לפה, למורשה.
הרבה היו בהלוויה שלי, טוב ..., הכרתי הרבה אנשים.
אני גם דיי בטוח שהם שמחים שעכשיו אני קם מחדש, בעצם, מה אכפת
לי מה הם חושבים.
כוס אמא של האור הזה, מסנוור המניאק.
קמתי.





השעה 12:32 והאור, כוס אמא שלו, עדיין מסנוור המניאק.
משיח העיר אותנו ממש מוקדם, עם עליית השחר, בערך בשעה 04:45.
אז אני וחבצלת מסתובבים עכשיו ברחובות, הדת שלנו ניסתה לצ'פר
אותנו בזה שהיא נתנה לנו להתעורר מחדש באותו גיל שגמרנו, היא
לא חשבה על כל ה- Fuck'ים שבעניין, אתם יודעים עד כמה זה קשה
להתעורר בגיל 26 שכל שאר העולם 13 שנה יותר מבוגר ממך, במיוחד
שגיל 26 זה כבר לא כל כך צעיר ובמיוחד בהתקדמות שנות
ה- 2000.
אז אני וחבצלת מסתובבים עכשיו ברחובות,
הכל כל כך שונה,
אי אפשר לעמוד בקצב הזמן,
במיוחד שאתה קבור  כמעט 13 שנה למטה, נושם' אוכל' שותה וחולם
אפר ועפר, וחוץ מכמה חיכוכי עצמות עם חבצלת וכמה תולעים שמידי
פעם באות לבקר וללעוס אותך קצת, אין אפילו קמצוץ קטנטן של אקשן
מזורגג.
אז אני וחבצלת מסתובבים עכשיו ברחובות,
הכל כל כך שונה,
אין זיהום אויר, אף אחד כבר לא מעשן, המציאו תרופה לסרטן על כל
סוגיו ( ומסתבר שמצאו עוד כמה ), המציאו תרופה לאיידס, כמעט
כולם חיים עד גיל 200 ומתים משיבה טובה, אין מלחמות בעולם כולם
חיים בשלום, יש גם כאלה שיודעים לעוף, אין תאונות דרכים, בעצם
אין תאונות בכלל, אין רעב, אין עוני, יש פצצות אטום אבל אף אחד
לא משתמש בהן או מאיים להשתמש בהן, אין שנאה, אין קנאה, אין
הכחדת חיות, אין כריתת עצים,
אין הרס עצמי,
הכל גדול  זוהר  חדיש  מהיר  שליו ו-מ-ו-ש-ל-ם.





השעה 17:23
כמעט שלוש שעות אני וחבצלת מסתובבים ברחובות,
והאור, כוס אמא של האור הזה, כבר לא מסנוור המניאק,
אבל מה כן..., משעמם אחושילינג.
אני וחבצלת משועממים לאללה.
העולם הזה נעשה כל כך מונוטוני, עד שכבר עדיף למות, לשכב ליד
זו שאתה אוהב ולהתחכך עם עצמותיה,
אז אני וחבצלת החלטנו לחזור בחזרה לאין חזרה, לפחות עד שהמשיח
יבוא שוב.


עם הדמי -כיס שכל אחד מאתנו קיבל כשהעירו אותו - 50 ש"ח לראש,
אני וחבצלת צעדנו לכיוון בית המרקחת לקנות את מותנו.
כל אחד קנה ציאניד נוזלי וקיבל 20 ש"ח עודף, אני גם קניתי
חפיסת קונדומים אז קיבלתי 8 ש"ח עודף. רק עכשיו אני חושב על זה
שבעצם לא היה לנו צורך בקונדומים הרי היינו לפני המוות המחודש
שלנו, איזה בזבוז של 22 שקלים.
אז כמו שאמרתי קנינו ציאניד , אחר כך קנינו שתי פחיות קולה
והלכנו לחפש איזו חושה מבודדת.
מצאנו, חושה שפשוט חבל על הזמן.





את חבצלת זיינתי כמעט ארבע שעות , בממוצע אחת וחצי פעמים לשעה,
מה שבסיכומו של חשבון אלגברי פשוט מסתכם בשש פעמים מעולות, שש
אורגזמות נפלאות, כמובן שלחבצלת היו פי שניים יותר ממני, אלא
אם כן היו לה יותר והיא הסתירה ממני כדי לא לבאס אותי שאני
גמרתי רק שש פעמים והיא בערך שמונה עשרה.
אחר כך הגיע הרגע, הרגע של המוות,
אני רק מזה גמרתי עוד פעם ( אז בטח חבצלת עוד שלוש ).
את נוזל הציאניד שפכנו באיטיות ביד חצי רועדת חצי יציבה לתוך
פחיות הקולה שלנו,
לפני ששתינו ממשקה החיים שלנו שהם למעשה מוות, נשקתי לחבצלת
קלות על מצחה, ואחר כך על שפתיה החושניות,
בלהט הרגע לא יכולתי להתאפק וזיינתי אותה עוד הפעם גם מאחורה
וגם Cתחת, שוב ביחס של 1:3.
הגיע הרגע, הרגע של המוות,
אני וחבצלת שתינו את הנוזל וחיכינו יחד יד ביד לחזור לעולם
שלנו.





עברה שעה, עברו שעתיים, וחבצלת ואני עדיין מחכים למוות
המחודש.
עבר יום, עברו יומיים, וחבצלת ואני עדיין חיכינו למוות
המחודש.
עבר שבוע וחבצלת ואני החלטנו שמשהו פה מסריח, מאוד מסריח.
אז פנינו למשרדו של משיח לברר מה קורה.
-  "גיא ידידי" , הוא אמר עם חיוך אווילי מרוח על פניו, "תקשיב
לי טוב" , בשלב זה הוא עבר לטון דיבור איטי ורך כאילו שהוא
דיבר לילד מפגר.
עוד לפני שהוא המשיך את המשפט המטומטם שלו, התרוממתי בעצבנות,
תפסתי אותו בעניבה, הידקתי אותה לצווארו ומשכתי אותו אלי,
-  "תקשיב לי טוב אתה, חתיכת חרא תחמן מסריח מבחיל ואפס" ,
הבהרתי לו, "אתה עבדת עלינו ועל כל עדת המתים ועכשיו אני רוצה
לחזור, ולא אלוהים ולא אתה, חתיכת שמוק, תמנעו ממני את זה, אתה
מבין את זה זרג קטן דק ומדלדל שכמוך? " , את זה כבר צעקתי
לעברו.
חבצלת ישבה שם ממש ממש כמו מחצלת והסתכלה בעיני עגל על המתרחש
מסביבה, פוסטמה, אבל זיון טוב.
-  "אני מתנצל מר גיא" , אמר המשיח, "זה לא תלוי בי, או לצורך
העניין באלוהים, פשוט אנשים חיים כאן ועכשיו עד גיל 200, משמע
שיש לכך עוד כמה שנים טובות, צר לי!" , אמר האידיוט בהבעה
מתנצלת משהו.
הסתובבתי בפה פעור לכיוון חבצלת, והיא בעיני העגל הסתכלה עלי,
זהו, כאן גורלי נחרץ.





עכשיו אני בן 50 יש לי עוד כ- 150 שנה לחיות פלוס עוד 13
שהרווחתי סתם ככה, מה שבסיכומו של חשבון אלגברי פשוט מסתכם ב-
163 שנים לחיות,
כל הזין.
חבצלת ואני נשואים ( התחתנתי עם הפוסטמה ), יש לנו שלושה
ילדים, כלב, חתול, אוגר וחוות נמלים, שלכולם אני מנסה להעניק
חינוך טוב,
כל יום שישי ארוחה משפחתית, כולל הכלב, החתול, האוגר וכל
הנמלים מחוות הנמלים,
לפרנסתנו ( כי חבצלת כל היום יושבת כמו מחצלת ועושה פדיקור )
אני מוכר שטיחים בשוק הכרמל החדש,
אבל ברב הזמן, אני פשוט יושב על כורסת הטלוויזיה שלי שעשויה
מעור מבריק בצבע בורדו, עם פחית בירה ביד שמאל, עם יד ימין אני
מגרבץ, עושה גרפסים, מחטט באף,
ונזכר איך פעם תכננתי להפיל את ראש הממשלה מכיסאו ( ואני בטוח
שהייתי מצליח ).
עם חיים כאלה, תאמינו לי שעדיף למות,
אבל יש כאלה שצריכים לחכות מאה שישים ושלוש שנה בשביל זה,
כל הזין.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הייתי רוצה את
האפשרות של
הזמנת היוצר של
שירסיפוררומן,
למכות, אם אני
לא כלכך אוהב את
השירסיפוררומן
שלו...


אני, מציע לכם
אפשרויות אחרות


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/2/03 2:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דנה עזריאל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה