בדיוק כשהמצב היה בשיא השפל, עם המפתחות שנשארו באוטו, או
חשבון השתייה שקיבלנו שידענו שבגללו לא נוכל לשלם על הלילה
במלון, בדיוק כשנשרפתי מהשמש בכל הגוף ובקושי יכולתי לזוז ס"מ,
בדיוק אז, באותו רגע שהתחרטתי על כל "נסיעת העצמאות" הזאת עם
החבר'ה, היא הגיעה. כך משום מקום, ראיתי אותה עוברת מולי
והתחרטתי על שהחלטנו לנוח על הברזלים בטיילת כמו חבורה של
ערסים חסרי אינטליגנציה. היא הגיעה, איבדתי הכל. בהיתי בה
עוברת, בנסיכה שלי, עם תיק הצד האדום, עם החצאית הארוכה והרחבה
שהתנופפה ברוח שהחלה לנשב ברגע שהיא הגיעה. לבושה כל כך יפה,
כמו נסיכה. עם המבט הרציני בעיניים. לא יכולתי להתנער ממנה,
מהנסיכה שלי, שעברה מולי בשנייה שנמשכה כשנה. כל מה ששמעתי
ברקע היו המלמולים חסרי התוכן והמשמעות של חבריי. בהתחלה חשבתי
שזאת השתייה ושהיא זאת שגורמת לי לראות הכל כל כך יפה. אבל לא,
היא הייתה נסיכה אמיתית. השפתיים שלה אמיתיות, מונחות אחת על
השניה בצורה מושלמת, משלימות אחת את השניה. צמרמורת. הייתי
מהופנט ומשותק כאחד. רציתי לברוח איתה, עם הנסיכה שלי. בשנייה
אחת שהיא עברה מולי כבר הספקתי לתכנן את חיינו יחד ואף להמציא
שמות לילדים. הסתכלתי עלייה. הסתכלתי עלייה הולכת ממני, מפנה
לי את גבה. דמיינתי את עצמי רץ אליה, מסובב אותה ומחבק אותה,
מחבק אותה כל כך חזק, מחבק את הנסיכה שלי.
לאחר מספר שניות נסיכתי החלה בחציית מעבר החצייה. בדיוק אז
כשנראה שהעולם לא יכול להיות יפה יותר, בדיוק אז כשידעתי אושר
אמיתי מהו, הפנה נהג המכונית את ראשו ונסיכתי נשארה איתי
תמיד.



מוקדש לכל אותם אנשים שנשימתם נעתקה ברגע שראו את הנסיךה
שלהם.