זה קשה
כשאנשים נופלים עליך
ממש משמיים
מחלל דמיונך
חלל בו יצורים עם כפתורים צהובים בחולצה
דופקים לך חוזים ודוחות כל השנה
ואתה תמיד סובל
ולסבול אתה לא יכול
אתה אוהב שהכל עובר חלק
ומעט בעיות צצות ועוברות אותך
וכשאתה נתקל באחד מהם
אתה שם עליהם פס
כמו במעבר חצייה
כזה שנותן לאנשים לחצות את הכביש
כשנופל עליך מישהו
אתה מרגיש חרא
וזה קבוע
זה קבוע כמו תוכנית ברדיו משעממת
שדוחפים לך אותה באמצע שיר נחמד שמצאת.
לחוות קטע עם בנאדם
ואחר כך להיזכר בו שוב
זה יראה מיושן ואולי גם מצחיק
וכשאתה צוחק העולם יתהפך
אתה תמשיך לצחוק
אם זה עם החברה או עם עוזרת הבית שלך
זאתי שמוציאה לך את הלכלוך
מתחת לכורסא.
זה נכון שיש הרבה אנשים מעצבנים
אבל יש גם שלא
ילדים טובים של אבא...
אתה יודע מה? של אימא.
אבל רק כשנדמה לך שעומד ליפול עליך מישהו
בימינו יש עצה ידידותית להיפטר ממצב שכזה
לזוז הצידה ולחייך
ואפילו לקוות שכיוון הרוח לא ישתנה
כשאתה חושב על מישהו, אתה לפעמים מדבר
ומקשיב לעצמך
גם אם הוא לא שם...