אצל ראשי כינור עצבות בוכה ומתייפח,
כנעימת ערער הערבה על בדידותו וגלותו.
גם נפשי נתגעשה ותנפץ גלים אל חוף בוטח,
אך איזה ים הצליח, מעולם, לפסוח על גבולו.

לצאת את פרשת דרכים, ראות דרכים,
קרוא לוחות מנחה להוויה האבודה.
לדרוש רוחות, ללב תמהה על הסעיפים,
ואם יורו לימין, שם אמצא, גם אאמינה.

אל חבר מרעים, רעים-ערג רוחי,
זו דרך קיווה, ופסו מכשולי החיבוטים.
אך עתה ככוכב אל כוכב, הכל לעולמי,
גם אדע גרתי בין זרים.