כן, סוף סוף תורכיה, שובל ארוך של נוסעי המטוס מאיץ את צעדיו
לכיוון הטרמינל כמובן כדי להיות ראשונים בכל התורים שבדרך כלל
משתרכים בנחיתה, זוגות שמתפצלים לשמור שני תורים בתקווה שמישהו
מהם יצליח לקצר את זמן ההמתנה, אני עומדת חצי מנומנמת כי לישון
לא הצלחתי במטוס, והתור נראה לי אינסופי, מבלי לשים לב אחת
הנוסעות דורכת עם עקבה על רגלי ומעוררת אותי כליל, זהו,עכשיו
אני עירנית מתבוננת וממתינה בקוצר רוח רק לצאת מפה ולהיות בדרך
למנוחה, עוד רגע אוספים את את המזוודות ויאללה ממתינים בחוץ
למדריך הישראלי-תורכי אשר בחיוך חצי מאולץ וחצי מרוצה כזה
שכאילו אומר עוד סופשבוע קשה, ומכוון אותנו לאוטובוס האיסוף
כולם עולים וממתינים כבר לתזוזה למלון שהוזמן מראש בישראל,
בציפייה שאכן יקבלו את אשר שילמו עבורו, בזמן ההמתנה הנוסעים
מתוודעים אחד לשני מבררים עלויות הדילים ומבררים מי מביניהם
"נדפק" ומי זכה בדיל הכי טוב, וכמובן למי יש את המלון האיכותי
ביותר, בדרך כלל בשלב הזה אני מטה את ראשי על זכוכית חלון
האוטובוס ומניחה לעיני להיעצם, כן לישון עד אשר אצטרך לרדת
בבית המלון. יאללה הנהג התורכי עולה ויוצאים לדרך ...


אחרי שעה של שינה מתברר כי הנסיעה ארוכה יותר מכפי שחשבתי וכבר
הספקתי להתעורר משינה קלה שחטפתי, אבל הנוף לא השתנה עדיין
בתים ועוד בתים... ירוק הרבה הרבה ירוק מסביב תחושת קנאה קלה
שאצלנו בישראל מצב המים קטסטרופה ואין הרבה ירוק, עושים עצירה
אחת  לפני שמגיעים ושוב תורים ארוכים כמובן לשרותים ולקיוסק
המקומי שמרוצה מכמות התיירים שנוחתת עליו המדריך שכבר מתחיל
לספור את הדקות ולבקש מהנוסעים לחזור בהקדם כי מנסיונו
לישראלים יש קושי בעמידה בזמנים.

יאללה, יצאנו שוב לדרך... נשארו 20 דקות נסיעה עד להגעתנו ליעד
הסופי והמיוחל האי מרמריס...

המשך יבוא...