אפילוג (למכתב לעצמי)

אתם בטח חושבים שיצאתי מזה ובכן חברים יקרים טעות בידכם לא רק
שלא יצאתי מזה המצב אם אפשר לומר רק החמיר החברה של עזבה אותי
לאנחות לחברים שלי נמאס להלוות לי כסף ולנסות להעלות אותי על
דרך המלך ונשארתי גלמוד בסבך החיים היש עוד בעולם אפיקורס אנטי
סוציאלי שכמוני? ושוב אותו מחשב חורק ושוב עוד דף לבן קטן
שמתכסה אט אט במילים שחורות שמבשרות אצלי תדיר את הקמבק של
"נחליאלי חורף" המדכא עד כאב
רחמים עצמיים שוצפים קוצפים אותי שיטפון אין סופי של בולשיט
מאלץ אותי לאונן רק כדי לשכוח שאני קיים ושוב אותו סרט חוזר על
עצמו רק שאצלי בלי אביזרים חזותיים לי מספיקה דקה אחת כדי
לדמיין צבעים להזיז הרים ולנהל חברות סטארט-אפ כושלות נשאר רק
האקדח שריד אחרון לשפיות נעלמת האופציות שלי מצטמצמות לכדור
אחד של 9 מ"מ חבר הציע לי לשים ניילון על הרצפה לפני שאני
מפוצץ לעצמי את הראש "השתגעת" אמרתי לו "נראה לך שאני באמת
הולך לעשות את זה" " ככה חשבתי פחדן" ניגב את הזיעה ממצחו
"נראה לך שאני הולך לשים ניילון על הרצפה" סיימתי צוחק ברשעות
הקשר נותק אף אחד לא רוצה קשר עם מטורף שכמוני אחד שצוחק לדקה
ובוכה שבועיים פעם קראתי שקוראים לתופעה הזאת מניה-דפרסיה אבל
אחרי שקראתי עוד קצת התברר לי שאני סובל ממה שנקרה "דיכאון
תגובתי" איזה מגניב עכשיו יש לי מינוח חדש שאוכל לתהות על
קנקנו ולשאוב ממנו את כל האנרגיות הדרושות לי לעוד כמה דקות של
אושר... (כמו בפרולוג כך גם באפילוג אסיים בשיר)

"אני מעשן ולא רואה את עצמי מעושן
אני מאונן כל היום ולא מרגיש מעונן
אני מזיין מהצד ולא מרגיש מזוין
אני מאיים על כולם ולא מרגיש מאוים
אני כותב אל עצמי ולא מרגיש את כולם
אני משעמם כל היום ולא מרגיש משועמם
אני אוהב את עצמי ולא מרגיש מגלומן
אני... ולא מרגיש את הזמן
אני......................................מטומטם "