[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"ערבים מלוכלכים"
חשב לעצו סרן גיל, בזמן שישב לו מאחורי שקי חול.
מדיניות ההבלגה הזאת עלתה לו על כל העצבים, כל מה שהוא רצה זה
להתחיל לחורר אותם אחד אחד.
אבל, לגיל היה מצפון, וזה הדבר היחיד שמפריד בין המציאות לבין
הפנטזיות החולניות של גיל. ושוב הוא ישב מאחורי שקי חול מדמיין
על עולם טוב יותר, עולם שבו היו נותנים לו לחורר את הערבים
המלוכלכים. עולם שבו יכל היה לשבור דלתות ולהרוג. להרוג.
להרוג. ואם אפשר, גם אונס באמצע.
למזלו של גיל אבא שלו הוא אלוף משנה, אז היו לו פרוטקציות.
בלעדי אביו הוא היה הופך לג'ובניק באיזה חור קרוב לבית.
אבל גיל רצה להרוג. ותודות לאבא שלו, יש לו את הציוד והיכולת.
אבל דבר אחד
מפריע לו..... מצפון.
גיל שכב במיטתו, הסתכל על המיטה שמעליו. וחשב.
"היי גיל"
גיל הסתובב וראה את שלומי, אחד מחבריו בבסיס.
"מה קורה איתך, שלומיהו?" שאל גיל.
"סתם, חבר שלי הביא לי ספר ממש מרתק, על צ'רלס מנסון, הרוצח
הסידרתי, אתה יודע..."
גיל הינהן בראשו בחיוב.
"גמרתי אותו עכשיו והוא ממש מעניין, אתה רוצה לקרוא?"
"כן" אמר גיל, ולקח את הספר מידיו של שלומי.
"תהנה גיל, אני בשק"ם" אמר שלומי ויצא מהחדר.
גיל הסתכל על הספר, תמונותו של צארלס מנסון, הרוצח הסידרתי
הנודע הייתה על הכריכה. גיל פתח את הספר והתחיל לקרוא. הוא קרא
וקרא. והוא המשיך לקרוא כל הלילה, הוא נתפס בסיפור הוא לא יכל
להפסיק.
גיל סיים את הספר, השעה הייתה חמש בבוקר. הוא לא הרגיש עייף.
זה כאילו הוא קיבל זריקת אנדרנלין לדם. גיל הרים את נישקו ועלה
על גג הבסיס. ועמד שם.
הוא חיכה שאור השמש תעלה ותעיר על הכפר הערבי המלוכלך שבו הוא
היה נמצא.
וכך כמו בכל בוקר השמש עלתה.
גיל הרים את ראשו בגאווה.
גיל לקח רימון שהיה בחגורתו. ניתק את הניצרה וזרק אותו לתוך
הבית הראשון שהוא ראה. אש הבהיקה את ערפילי הבוקר וצעקות נשמעו
ברחבי הכפר.
גיל למד משהו מאוד חשוב באותו לילה.
הוא למד כיצד אפשר לכבות את המצפון. אם צ'ארלס מנסון יכול. גם
גיל חובב יכול.
הוא ירד מהגג, הלך עם חיוך גדול על שפתיו ברחבי הבסיס. רוב
האנשים התעוררו מהצעקות והפיצוץ. דני יצא מחוץ לבסיס. הוא לא
לבש חולצה, ושיערו השחור היה לא מסודר לגמרי. הוא התקדם לעבר
הכפר. הוא הסתכל לתוך הבית שהוא זרק עליו את הרימון. וראה
גופות. בלי ידיים. בחלק מהן המוח התפזר על כל הרצפה וצבע את
החדר בגוון אדום בורדו מקסים.
גיל ראה ילד קטן בלי יד מנסה לצאת דרך החלון. גיל הוציא אקדח
יד וירה לילד בראש. הילד נפל על הרצפה ומוחו הוסיף עוד גוון
קצת ורוד יותר לתערובת הצבעים הקיימת.
חבורת ערבים יצאה מהבתים והתקדמה לעבר גיל. גיל לא חשב פעמיים
העביר את הנשק שלו לחצי אוטומטי וריסס את הערבים שם. הוא המשיך
ללכת כמסומם. הוא שבר את הדלת של אחד הבתים. גבר מזוקן עמד ליד
כיור ושטף כלים . גיל ירה בו
אישתו יצאה ערומה מהמקלחת ששמעה את הייריה וגיל בחן אותה
מקרוב. הוא התקרב אליה והתחיל ללטף את גופה הוא השכיב אותה על
הרצפה ואנס אותה. שהוא גמר את סגר את מכנסיו בזמן שהאישה שכבה
מכורבלת בעצמה בוכה על הרצפה.
"חתיכת זונה" גיל ירק עליה. וצחק. כמה שהוא צחק.
גיל התחיל לדבר אל עצמו.
"אתה שומע, גיל..... זה מתחיל, הניצחון שלנו קרב, בקרוב יהיה
עולם טוב יותר, בו אני אוכל לרסס את מי שאני רוצה"
"אבל גיל, זה נשמע ממש מסוכן"
"שטויות גיל, אני ואתה ביחד נגד כל העולם"
הוא השתגע לגמרי.
"גיל, מה נעשה עכשיו"
"אני אומר נמצא עוד מישהו להרוג"
"רעיון מצויין גיל, למה אני לא חשבתי על זה?"
גיל יצא מאותו הבית. הוא הלך ברחובות, רוב האנשים הסתתרו
בבתיהם, אבל חלק מהנערים עמדו וחיכו לגיל עם אלות וסכינים
והתחילו לקלל אותו בערבית ובעברית.
"יא בחדן!!!!!"
"אמא שלך זונה"
גיל, נשאר אדיש, הוא הוציא רימון וזרק על הנערים. חלק ברחו.
וחלק התפוצצו בתערובת נפלאה של אדום וצהוב כמו איזה זיקוקי
דינור ביום העצמאות.
גיל המשיך ללכת ושוב עלה על גג. הוא עמד לירות על גבר שרץ
למטה. שלפתע זה קרה. גיל לא היה חזק מספיק. המצפון חזר. ואיתו
הנקיפות מצפון. ואיתו הפחדים. והידיעה שעשית טעות נוראה. קהל
נעמד סביב הבית שעליו עמד גיל וצעק שצריך להרוג את גיל. גיל
היה צריך עוד כוח לכך שהמצפון ילך לעוד עשר שניות. שהוא יוכל
למות בכבוד. הוא הצליח לעצור את החזרה של המצפון לעוד כמה
שניות. מהר הוא לקח רימון הוציא את הניצרה הכניס למכנסיו וקפץ
להמון הזועם.
בזמן שהם קרעו את מכנסיו ופצעו אותו קשה המצפון של גיל חזר.
הוא הבין שהוא טעה טעות איומה. אבל לא היה לו הרבה זמן לחשוב
על זה. היה לו רימון במכנסיים.
"להתראות, גיל"
"היה נעים מאוד, גיל"





בום!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איבדתי את אמא,
את אמא שלי,
איבדתי את אמא

-היתום


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/4/01 7:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שורש הרשע

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה