שם, בין אפלולית העצים עמדה לה דמות קטנה
והסתכלה עליי בעיניים קרועות לרווחה כלא מאמינה...
אני שבד"כ נחשבתי לשקטה, ניפצתי מחשבה זו
והלכתי, התנגשתי בעץ, לא נותר ממני זכר,
מלבד המילים הנדושות כ"כ..
"---- אני אוהבת אותך"
זה כל מה שנותר ממני לדורות הבאים,
והדמות יצאה מן היער בבכי אל השמש,
ובשמש, הדמות זוהתה כמי ששמה נכתב על העץ בדם |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.