זמן: 168 לפנה"ס
מקום: ירושלים ומדבר יהודה
דמויות:
דן, נער בן  16, שמרני
אביו של דן, כהן בגיל ה40
יהודה, חברו של דן, 16, שמרני קיצוני
דוד, חברו של דן, 16, שמרני מתון
רחל, 16, מתייוונת

הקדמה
(דן ואביו יושבים בביתם ואוכלים ארוחת ערב)
דן: אבא, אני צריך שתענה לי על כמה שאלות שמציקות לי כבר ימים
רבים.
אבא (מופתע קלות): כן בני, אני מקשיב.
דן: אני חושב להפוך להיות כוהן. חשבתי על זה הרבה, ואני חושב
שאני מוכן לעבור את ההכשרה.
אבא: כהן, מעניין. כמה דברים לי אליך, בני- ראשית כל, אני שמח
שאתה רוצה להיות דומה לאביך, אבל חשבת על זה ברצינות? זו עבודה
מאוד קשה. רק מעטים מצליחים לעבור את כל המבחנים ועומדים בסוף
בהיכל הקודש. תחשוב על זה- אתה לומד שנים, מנסה לעבור את כל
ההכשרה, בסוף לא מצליח ומגלה שבזבזת חיים שלמים.
דן: אבא, אמרתי לך כבר. חשבתי על זה הרבה. זהו העתיד שמצפה לי.
אני מוכן לעשות הכל כדי לעבוד את אלוהים בצורה הטובה ביותר.
אבא (מחייך): אם זאת ההחלטה שלך אני גאה בך מאוד. (מהרהר) אמרת
שיש לך עוד שאלה.
דן: כן, זה בקשר לשרה. (מהסס)
אבא: או, שרה. אני יודע דן, שזה קצת מפחיד להיות מוצע לשידוך
עם מישהי. גם אני פחדתי קצת לפני שאני ואמך התחתנו.  אבל הכל
לטובה, שרה היא בחורה נהדרת שתתן לך בעזרת השם בנים נפלאים.
דן (משפיל עיניים): כן, בעזרת השם.
אבא (מחייך): אם ככה הכל מוסדר. אני הולך לישון. להתראות, בן.
דן: גם אני אלך לישון. להתראות, אבא.
(יוצאים)  
מערכה 1
סצינה 1
(דן ויהודה ברחובות ירושלים, חוזרים מבית המקדש לכיוון ביתם,
לבושים בלבוש מסורתי.)
דן: ראית מה קרה לירושלים? כולם לבושים בטוגות, נראים כמו
יוונים.
יהודה: צריך להפסיק את זה. אנחנו יהודים, לא יוונים, לא
שומרונים ולא שום עם אחר. אנחנו צריכים להתגאות במוצאנו ולא
לחזר אחרי היוונים.
דן: ראית את הגימנסיון? ממש גועל נפש. אני לא מאמין שיהודים
באמת הולכים למקומות כאלה עם כל הפסלים של האלילים. הם טוענים
שהם לא משתחווים לפסל. אבל רק לעבור שם זה נורא בעיני.
יהודה: באמת גועל נפש. אלה שהולכים לשם לא יהודים בשבילי.
(שתיקה) תגיד, מה קורה בינך לבין איך קוראים לה, שרה?
דן: לא יודע. מצד אחד היא נחמדה, היא מבית טוב, היא יהודיה
טובה. מצד שני, אני  רק מחבב אותה. לא שום דבר יותר מזה.
יהודה: לא נורא, אם המשפחות יחתנו אתכם, אתה יודע איך זה-
האהבה צומחת מתוך החיים המשותפים. אתה תלמד לאהוב אותה.
דן: בעזרת השם.
דוד (נכנס בריצה לבמה, מתנשף וצועק): דן! יהודה! אתם חייבים
לבוא, יש מהומות בכיכר בין המתייוונים לשאר העם!
יהודה: זה נורא! בואו, צריך לעזור לחברינו!
(יוצאים)
סצינה 2:
(דן ורחל נכנסים, סוחבים ביחד את יהודה חסר ההכרה. כולם
מלוכלכים)
דן: בואי נניח אותו פה. (מניחים אותו, דן מתכופף ליהודה)
יהודה! יהודה! לא מגיב.
רחל: הוא תכף יתאושש.
דן: מה שמך?
רחל: רחל. שמך?
דן: דן. די מפתיע לראות נערה בימנו משתתפת באירועים פוליטיים
מסוג זה, או יוצאת מהבית (נבוך).
רחל: אני נערה מיוחדת (מחייכת אליו). אילו מהומות היו. בנס
יצאנו משם.
דן: כן. הם, אין להם שום טיפת כבוד. חושבים שירושלים שלהם.
רחל: צודק. בושה מה שהולך בעיר הזאת בזמן האחרון (קול קורא
מבחוץ לרחל) אני חייבת לרוץ. שהאלים יהיו עמך! (יוצאת בריצה)
דן (לקהל): אלים? בטח אמרה אלוהים ולא שמעתי. (יהודה מתעורר)
יהודה! אתה לא יודע איזו נערה מדהימה פגשתי, בוא קום (מרים
אותו) אני אספר לך (יוצאים).
סצינה 3
(חלפה שנה, דן עובר ברחובות ירושלים במהירות, לא שם לב מסביבו
מתנגש בטעות ברחל שעוברת שם)
דן (לא מסתכל במי הוא פגע וממלמל): סליחה גברתי.
רחל: דן?
דן (מרים את הראש): שלום לך רחל! לא התראינו מאז המהומות
הנוראות של שנה שעברה! מה שלומך?
רחל: בסדר גמור. (צוחקת) לאן אתה ממהר כל כך עד שאינך שם לב
לנערות יפות שעוברות לידך?
דן (מסמיק מתעוזתה של רחל): אני לא ממהר למקום מסוים. אני פשוט
מודאג מהדברים שקוראים בעיר בזמן האחרון, החלטתי לצאת לסיור
בעיר, קצת להסדיר את הראש.
רחל: גם אני. רק שבמקום לטייל בעיר, אני יוצאת למדבר יהודה קצת
לחשוב. (מהססת) אולי תבוא איתי?
דן (בהלם): לבוא אתך? אבל יש לי דברים לעשות פה.
רחל: זה רק ליום יומיים. אל תדאג. בוא! (קוראת לו ומתחילה לרוץ
החוצה בתקווה למשוך אותו אתה. יוצאת)
דן: בחיי לא ראיתי בחורה משוחררת כזאת. היא מקדימה את זמנה.
ללכת אתה? אבי יהרוג אותי. אבל זה לא כאילו הוא צריך אותי בבית
ביומיים האלה. כל מה שאנחנו עושים זה רק ללמוד וללמוד. זה בסך
הכל יום יומיים, אני אסתדר. חכי לי! (רץ בעקבות רחל).
מערכה 2
סצינה 1:
(רחל יושבת על אבן במדבר, דן נכנס בריצה)
דן: הנה את. חיפשתי אותך בכל המדבר.
רחל (מחייכת): מצאת אותי. שב איתי.
דן  (מתיישב): תודה. אני מוכרח להגיד לך משהו (רחל מהנהנת
לעברו) את נערה מאוד מיוחדת. אני לא מכיר הרבה נשים שמתנהגות
בחופשיות כזאת.
רחל: אמרתי לך כבר לפני שנה שאני מיוחדת (מחייכת).
דן (מסמיק): מאוד. (מסתכל סביבו, מסתכל למעלה) הכוכבים מדהימים
באזור הזה.
רחל: זה המדבר. הכל פה שונה, הכל מתנהל בקצב אחר- החיות,
הצמחים וגם הכוכבים. הכל פה כל כך יפה.
דן (מהסס): גם את מאוד יפה.
רחל (נבוכה): תודה. (מהססים, מתנשקים).
דן: העיניים שלך זורחות כמו הכוכבים. אני רוצה לקפוץ, לרקוד,
לשיר ולהודות לה' על העיניים המדהימות שלך.
(שתיקה. רחל מסמיקה שוב. מסתכלת על הרצפה, מרימה את עיניה אל
דן משתוממת): יפה שאתה שומר על האמונה בה' ולמרות זאת בעד
היפתחות לעולם הגדול, לתרבות היוונית.
דן (תמה): מי אמר שאני נפתח לתרבות היוונית? אני בעד בדלנות.
אנחנו העם היהודי נשמרנו בגלל המסורת שלנו, אנחנו צריכים לדבוק
בהם.
רחל: הייתי בטוחה שאתה מתייוון. לא נורא, אני יכולה להסתדר עם
זה, כל עוד אתה אוהב אותי ואני אותך (מחייכת אליו).
דן: את מתייוונת? יכול להיות שאת מסתדרת עם זה שאני שומר
מסורת, אבל אני מבולבל. מצטער אני חייב לרוץ יש לי משהו לסדר.
(רץ מחוץ לבמה)
רחל: חבל. חשבתי שיצא ממנו משהו. מסתבר שהוא מהפנאטים האלה
שחושבים שהעיר שלהם. (נאנחת) הוא כל כך חמוד.
סצינה 2:
(דוד, יהודה ודן הולכים בירושלים)
יהודה: אני מצטער, אולי אני שמרן, אבל לפי דעתי את צריך לנתק
את הקשר אתה. הרי היא לא מקיימת מצוות, והיא תתדרדר אותך
מהיהדות! נכון, היא עזרה להציל את חיי ואני מודה ואודה לה עד
סוף חי, אבל אני מתרה בך לא להיכנס אתה לקשר!
דוד: יהודה, אני חושב שאתה מגזים. האהבה תנצח את הכל! אתה לא
רואה את  הפנים שלו? הוא אוהב אותה! אבל הוא אוהב גם את תורת
ישראל. הוא לא צריך לוותר על אהבותיו, הוא יכול להחזיק בהן
ביחד!
דן: אני לא יודע. אני עדיין מבולבל.
יהודה: טוב, אני ממהר לביתי. יום טוב לכם.
דוד: ביתי הוא בכיוונך, יהודה. אני אבוא אתך. להתראות, דן.
(דוד ויהודה יוצאים)
דן: אלוהים, למה אתה לא עוזר לי שאני צריך אותך יותר מכל?
כשאני מבולבל ואובד עצות?
סצינה 3:
(רחל עוברת ברחוב, רואה את דן)
רחל (מהססת): שלום.
דן (מרים את הראש): שלום רחל. הרהרתי רבות בשיחה האחרונה
שלנו.
רחל (זיק של תקווה בעיניה): כן?
דן: למרות שהרהרתי רבות, עדיין לא מצאתי תשובה.
רחל: תראה, אני מבינה שקשה לך. שיש לך את כל המסורת מאחוריך.
אבל אני מציעה לך משהו שאסור לך להחמיץ- את הרגש הכי נפלא
בעולם: האהבה. עם האהבה תוכל לטפס מעל כל הר, לחצות כל מכשול.
זה חלק ממעגל החיים- אתה נולד, מתבגר, מתאהב, מקים משפחה,
מוליד ילדים וחוזר חלילה. אני מתחננת, אל תפנה עורף לאהבה שאני
מציעה לך.
דן: כן, האהבה. אכן רגש נפלא, ועד שלא פגשתי בך לא ידעתי זאת.
(רחל מחייכת לעברו) אבל למרות זאת. זה לא רק שיש מסורת מאחורי.
וזה לא רק בגלל כל הערכים שעל פי הם חונכתי, כל מערכת הערכים
שגיבשתי לעצמי מאז ומתמיד.הקשר ביני לבין האל, בין כל אדם
מאמין לאלוהיו, הוא קשר מיוחד. הכוכבים שראינו במדבר, המדבר
עצמו וכל העולם, הם חלק מהאמונה שלי, מאורח חיי. לוותר על קשר
כזה עם העולם הוא מזעזע בעיניי. אם לא היית מדהימה כל כך, לא
רק ביופי אלא באישיות, בהתנהגות, אני לא בטוח שהייתי מדבר אתך
בכלל, בוחן את האמונה שלי ככה.
רחל (מתייאשת): אתה לא חייב לוותר על ציוץ הציפורים כדי להיות
איתי. אתה יכול להיות גם קשור לבריאה וגם אליי, גם אני חלק
מהעולם הנפלא שאתה מתאר.
דן (מביט לרצפה ולא מגיב).
רחל (נאנחת ועוזבת את הבמה).