כשנכנסנו לאולם והתיישבנו במקום, זיו פנייך הצחורות בלטו בצד
זוית עיני. ולפני שהספקתי להסב מבטי, חשכו אורות סביב ודמותך
נותרה מעורפלת, ורק ניצוץ של אור זרח מחשכת עינייך.
זריחת האור בהפסקה העלתה מולי יופייך, ופי נותר פעור ונשימתי
עצורה משותקת, ואת הסבת את מבטך ומבטי איתו נפגש וחיוכך אלי
קרן ושפתיי אט רטטו, והגנבנו מבטים של חום, של תום ושל תשוקה.
רגליי כבר דחקו לקום לגשת לעברך, כשצל חלף מעל גבי וריחף לאיטו
אלייך, ומבטך ניתק מימני ועבר אליו, וחיוכך המתוק חפן את זוג
שפתיו, ומבטי כבה לאט כשחשכו שוב אורות האולם.
כשקמנו ללכת העזתי והגנבתי מבט אחרון, ידו חבקה גבך כשפניתם
ליציאה, אך רגע אחרון פתע סובבת אליי ראשך, ושני מבטים קפאו
לשנייה כנה ועצובה...
עצמתי את עיניי, וכשפקחתי נעלמת. |
