בואו נתחיל בזה שאני יצור אנוכי ונרקסיסט מושבע את מי בכלל
מעניין מהם הסיבות הפסיכולוגיות האמוציונליות
והסוציו-אקונומיות שלי אני הרי כותב לעצמי לא.. פעם מישהו שאל
אותי למה אני כותב הם אתם לכם או בואו... כאילו אני כותב
לאנשים או משהו כזה אני כותב לעצמי ולפעמים מקריא את יצירותיי
לחברים קרובים או לכל מיני בחורות צעירות שאני אוסף בתדירות של
אחת לשנה אחת לשנה כי אחרי שנה בערך נמאס לאותם בחורות לשמוע
אותי נכשל OVER AND OVER AGAIN  או שאולי נמאס להם לשמוע את
האמת.. האמת הכואבת האמת המעצבנת האמת.. גם לחברה שלי נמאס
לשמוע רחשי לב של גבר שכנראה מעולם לא התבגר אם אני יכול למצוא
את עצמי מטייל בחוף הטיילת עם בחורה בת 17 ולשמוע לא פעם את
המשפט "אני אתקשר אליך אחרי בית הספר אז אולי משהו באמת דפוק
אצלי "מה קרה לו להופמן מחפש תמיכה אצל רדיקליות בנות 17
שעדיין לא משלמות מס הכנסה" שאני חושב על זה גם אני מאז שחרורי
מהצבא עוד לא שלמתי מס הכנסה אז אולי אחרי הכל  יש משהו משותף
ביני לבנות זה לא שאני רץ לזיין כל אחת אך לא אשקר שהמחשבה
הזאת לא עברה לי בראש אני חושב שאני מנייק אני אולי לא מנצל את
גופן אבל אני בטוח מנצל את מוחן גוזל ברשעות כל טיפת תמימות
שיש להן לפעמים אני מספר להם את האמת על החיים שאחרי בית-הספר
איזה זבל קטן אני חסיד שקר של אמת אינדיווידואלית וקטנה אפילו
עכשיו בזמן הכתיבה אני כבר חושב לפרסם את המכתב המזורגג הזה
באינטרנט חושב על כל האנשים שיקראו את המכתב ואולי יכאב להם
כמו שכואב לי.. אתם שמים לב שוב לי, אני, עצמי, אנוכי,
ואנוכי.. "אתה כנראה אחד שזקוק לבמה.." "למה שלא תלך להיות
שחקן".. איזה שחקן אני בסך הכל רוצה שיכירו אותי ומהצד אני
השני אני חרד לפרטיות שלי איך לעזאזל אני פותר את הבעיה הזאת.
אני זקוק לאהבה והרבה אני זקוק למבול של מכתבי מעריצים אני
זקוק לטונות של נשיקות צעירות אני זקוק למישהו שאוכל להילחם
בשבילו כדי לקבל חיוך אני רוצה לזיין את שירלי אני בטוח שזה
יהיה כיף לא נורמלי אני אוהב אותה והיא אותי "רק בצורה שונה"
אז מה עם יש לי חברה אני זקוק לריגוש עכשיו "הופמן לא יכול
לדחות סיפוקים" בטח שאני לא יכול הייתם צריכים לראות איך גדל
לה החזה אף אחד מכם לא היה עומד בפיתוי אבל אני חייב לעמוד
מהצד ולראות איך אחרים מנשקים את הילדה שלי (כאן אתם יכולים
לשים לב שאני רכושני) אבל לא רכושני עד קנאה מטורפת זו הבעיה
שלי אני נשאר באמצע באמצע החיים באמצע הזיון באמצע..." אני
אוהב את כולם מכוון את כולם כמו צלילים הם באים אחרי נשארים
קצת אחר-כך נעלמים אני יודע נכון לכוון את עצמי לא יכול מכוון
את כולם מנסה בעצמי לא ליפול ורק את נשארת בבדידותך ושאת
מכוונת מיתר אז פוקע אני הולך ובינתיים משלים בעצמי את החסר
מקווה שמחר אכוון צליל אחר"...