[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נ הופמן
/
דונקי-שוט

"אתה מתאר" היא אמרה לי "הדמויות שלך רזות וריקות מתוכן אתה
יושב שעות בבית וכותב על 'כלום'". הייתי בהלם, נכון שביקשתי
ממנה להיות "ישירה" וכל הבולשיט הזה אבל מי ציפה למבול של
"ברכות" בנוסח מתוקן מבית היוצר של הילדה שרק לפני כמה ימים
פגשתי בבר.
"אני ממש לא חושב" עניתי באלגנטיות והסטתי את מבטי לצד, מתחמק
מעוד "פנינה לשונית". "את פשוט לא מבינה אותי, האמת אף אחד לא
מבין אותי. הלוואי והייתי יכול לכתוב ספר מופת או משהו כזה,
אולי אני באמת לא מסוגל".
"תראה זה לא שאתה לא מסוגל לכתוב, אתה כותב יפה. מה שחסר לך
בכתיבה זאת החוויה. פשוט לא"
"חוויה.. נו באמת למה בדיוק את מתכוונת?? אני ממש לא מצליח
לכוון את עצמי לגל שלך, את מוכנה להסביר?? בבקשה..?"
"אני לא יכולה אתה חייב לחוות את אותה החוויה כדי להבין.. כדי
לקבל הארה"
"אני עדיין לא מצליח להבין על מה את מדברת"
"אני אתן לך דוגמה.. יום שישי אחד אני וחברה הלכנו לחוף
הדולפינריום לשמוע קצת תופים ולהכנס לאווירה, ות'שמע- היה מזה
משעמם. שתיתי צ'אי הודי הסתכלתי על כמה ג'גלנים מתחילים ואחרי
כמה דקות נשבר לי הזין (סלח לי) וממש חיכיתי לאיזה נס שיקרה רק
שלא יהיה משעמם"
"נו ומצאת את המשיח??"
"לא אבל מצאתי חוויה.. לאחר רבע שעה הגיע למקום ידיד שהכרתי
בצבא, ותאמין לי- לא האמנתי שזה הוא. הילד הזה היה הילד הכי
מכוער בבסיס, הוא הסתכל לעברי ואמר שונית מה קורה? אני עוד
מנסה להבין מי זה הוא בא ומתיישב לידי ובלי לדפוק חשבון לכלום
הוא מוציא את הג'וינט הכי גדול שראיתי ומציע לי שאכטה. אני
כמובן לא מסוגלת לסרב ואחרי כמה שאכטות אנחנו יוצאים לטיול..
תשמע איך שהילד הזה נהיה יפיוף.. בקיצור אחרי טיול קצר שנינו
מסטולים לגמרי אני מוצאת את עצמי מתנשקת איתו בטירוף הוא לופת
בחוזקה את החזה שלי ולוחש לי מילים מגרות. אני נרטבת כמו שלא
נרטבתי מעולם ומטאפורות מדהימות מעולם הפורנו מציפות אותי.
אחרי כמה דקות אני ממש לא יודעת כמה אנחנו יוצאים לחפש מקום
מתאים לשחרר אנרגיות אנחנו מוצאים איזה חושה קטנה מכוסה שיחים
ולפני שהנ"ל אומר 'רק היום' אני כבר מוציאה את המפלצת הקטנה
ודוחפת אותה עמוק לתוכי ההרגשה נפלאה.. אאאהה..הוא עולה יורד
מתנשף על עורפי ולוחש 'שונית את הזיון הכי טוב שהיה לי..' 'אני
חולה עליך שונית..' ועוד כמה מילות אהבה רטובה.. פתאום ללא כל
התראה מוקדמת מופיע איש שחור עם נייר טואלט ומסתכל עלינו ידידי
המסטול צועק לעברו בנונשלאנטיות 'אחי שחרר אותנו בסדר' והאיש
מסתלק. 'אני לא מוכנה להמשיך ככה' אני אומרת לבחור ההמום
שעדיין בתוכי ובלי לחכות לתשובה אני מרימה את מכנסי ומתחילה
לצאת לכיוון הדולפינריום. העלם הצעיר מדדה מאחורי וממלמל ללא
שום הודעה בכתב הוא צועק 'חכי' ורץ חזרה לשיחים הוא חוזר שניה
אחר כך ומדווח לי ששכח את משקפי השמש שלו וממש במקרה פגש את
הזר השחור והמסתורי שאמר לו באנגלית גאנית מצויה ALL RIGHT
הוא עונד אותם על חולצתו ואנחנו ממשיכים ללכת כרגיל הילד עדיין
מסטול בשיגעון שוכח כנראה שהלילה ירד הוא מוציא את משקפי השמש
שלו ועונד אותם על אפו ריח מוזר אופף את האוויר סביבנו ואני
מרימה את רגלי ומחפשת מוקש הבחור מחליט לעזור לי הוא מתקרב אלי
מעקם את פרצופו בצורה מוזרה ומסתכל עליי בחשדנות הוא מוריד את
משקפיו ובא לעזור לי למצוא את המוקש וככל שהוא מתקרב הריח גובר
צעקה גדולה מפלחת את האוויר 'FUCK  FUCK' 'הכושי המזדיין חרבן
לי על המשקפיים' הוא מקונן הוא מוריד את חולצתו וכתם חרה ענקי
מקשט את חזהו 'FUCK אני לא מאמין זה פשוט לא יאומן עובד זר
חירבן לי על המשקפיים לא מספיק שהם באים לכאן לגנוב לנו עבודות
הם גם מחרבנים לנו על המדינה, תשמעי אני חייב לרוץ' הוא מתנצל
אני פשוט חייב לעוף תוך כמה שניות הילד הנחמד הזה קובע שיא
עולם חדש בריצה הביתה אני שצופה על המחזה ממרום סטלנותי נופלת
לרצפה וצוחקת וצוחקת וצוחקת יומיים אחרי המקרה עדיין כאבה לי
הבטן אתה מבין את הערך המוסף לסיפור המחורבן הזה?"
"לא בדיוק.. אני צריך לחשוב על זה מעט"
"אם אתה לא מבין על מה אני מדברת אז פשוט אל תכתוב" נכנסה בי
בכל כוחה
"טוב אני חושב שאני הולך לחוות איזה חוויה נתראה מחר O.K" קמתי
במהירות מהשולחן ויצאתי החוצה עליתי על האוטובוס הראשון שראיתי
ישבתי קרוב לנהג וחשבתי איך לעזאזל אני מוצא חוויה הרדיו החל
לצעוק מוציא אותי מחלומי. "ערב טוב השעה 10:00 והרי החדשות
פיגוע ירי בתוך אוטובוס במרכז תל-אביב מחבל חמוש באקדח ניכנס
הערב לאוטובוס מס' 5 והחל לירות בנוסעיו עד כה דווח על כ-5
הרוגים אחד הנוסעים באוטובוס המשרת ביחידה מובחרת שלף את אקדחו
ירה במחבל והרגו עוד פרטים בקרוב שר החוץ...". למחרת בבוקר
ניגשתי למשרד הפנים בתל-אביב ושיניתי את כתובתי לישוב ספר שבו
מתגוררת סבתי והפכתי מתנחל בן רגע בו במקום הגשתי גם בקשה
לקבלת רשיון לאקדח הסיבה כמובן הגנה עצמית הכל עבד כמו שעון
תוך 15 ימים ותצהיר קיבלתי את הרשיון הנכסף לאקדח ורצתי לחנות
לאסוף אותו היה זה אקדח גלוק 17הייתי מאושר. עכשיו איך תופסים
מחבל? מתאמנים ומחכים עם המצב שלנו לא יעבור זמן רב עד שאמצא
לי כזה מן מחבל ערבי שצועק אלללה ווכבר ועם כל המניירות את
הימים העברתי באימון מפרך ומתמשך במטווח עשיתי מנוי לשנה עברתי
קורס ירי מבצעי, ירי אישי, ירי סלקטיבי ירי מתוך מחסה מאחורי
מלפני ומצדדי ידעתי להחליף מחסנית לדרוך ולירות במהירות מדהימה
אפילו עופר המדריך שלי אמר שאגמור את הפרוייקט שלי אני מוזמן
לבוא ולעבור קורס מדריכי ירי אצלו ועל חשבונו כך עברה לה שנה
ומחבל אין עשיתי מנוי חופשי חודשי ונסעתי מבוקר עד ערב בכל קו
אפשרי שיש בתל אביב אפילו הגדלתי לעשות ונסעתי את כל ציר רמת
גן בואכה צומת גהה והדבר היחיד שתפסתי זה טחורים כבר התחלתי
לוותר כמה אפשר לעבור בשביל חוויה?
הימים חולפים ואני חי לי בין מטווח לאימון ועדיין לא מצליח
לכתוב מילה אחת אני יושב על המחשב וכל מה שיוצא לי לעשות זה
לעדכן את אוסף הבחורות שלי שדי גדל בתקופה האחרונה מה שעוד גדל
בתקופה האחרונה זה היצור הקטן שבין רגלי היצור "שאין לו מצפון
ולא ידע אהבה מימיו נולדתי איתו ואצטרך לדאוג לו כל חייו" אני
לא מאמין התחלתי לכתוב שירים לזין שלי אני חייב לצאת לאיזה
מקום לפני שאתחיל לכתוב שירים לג'יפה שבין אצבעותיי.
הערב התל-אביבי זה הערב הכי יפה שיש במיוחד אם אתה גר במרכז
העיר בחורות בכל מיני צבעים ממלאות את החנויות והקניונים זקנים
חסרי מנוח מברברים בכל תחנת אוטובוס נהגי מוניות משחקים אותה
"שומכר" על הכבישים הסדוקים אוטובוסים עייפים מחרחרים בעצבות
מתגעגעים לתחנה הישנה  הכרך הגדול ערב רב של אנשים שרוצים
"להיות" מסתבר שלבטן שלי לא ממש איכפת ממטפורות מהכרך הגדול כל
מה שהיא רוצה זה לאכול ועכשיו ובעיני רוחי אני כבר ממש רואה את
הביג מק ואת הצ'יפס אני מחליט לקפוץ למקדונלדס ליד הים שם אדם
שכמוני יכול לאכול ובאותו הזמן להסתכל על הים ולרחם על עצמו
המקום מאוכלס בעשרות יורדי ים צעירים וצבעוניים ובערסים
מעונבים שמלמדים תיירים צעירים איך להידחף בתור ולחלק כפות אני
מפלס את דרכי במהירות ומגיע אחר כבוד למושב צר ליד החלון איש
שמן יושב שם ובולס כמות רצינית של בשר וצ'יפס והרוטב שמכסה לו
את הפרצוץ גורם לי לחשוב פעמיים אם לאכול ואם לאו אני מפנה את
מבטי וסורק אחר מקום אחר שיאכלס את התחת הרזה שלי ולא מוצא
DAAMMM אני כנראה נשאר כאן עם תוצר התרבות העירונית המתפתחת
"תסלח לי" אני פונה לשמן "אפשר לשבת כאן בבקשה?" השמן מרים את
פניו הצבועות רוטב נוזלי המשוות לו מראה של המוהיקני האחרון
לפני צאתו למלחמה האחרונה מגהק תוקע גרעפס ארוך ומסריח לכיווני
שואב את הקולה ומסנן  "יש מצב" אני מניח את הנרתיק ובו האקדח
לידו וממהר לדלפק שבינתיים התרוקן מעט ומזמין ארוחה השמן שגמר
לאכול קם מנגב את פניו וממהר לצאת החוצה דוחף עוברים ושבים
בעיניים ממוקדות אני עוקב אחריו מעניין אותי לדעת אם לשמן הזה
יש מקום לחזור אליו מקום שבו אוהבים שמנים ודוחים כאלה שתוקעים
לך גרפסים לפנים ואומרים בצפונית "יש מצב" כמו שאני רואה אותו
"אין ולא יהיה לו מצב בחיים" השמן מדדה בכבדות לכיוון האופק
ואני שב למציאות טורף את הביג מק באדיקות ומרחם על על מר גורלי
נערה חמודה מתקרבת לעברי ומבקשת "במטוטה" אם אפשר לשבת לידי
"יש מצב" אני לוחש לה בקול רדיופוני היא קדה קלות ומתישבת
עכשיו יש לי על מה להסתכל פרצוף תמים וילדותי שיער ארוך מתולתל
וצוואר לבן ומשגע ליידי אמיתית הלוואי.. הלוואי שהיא תסכים
לצאת איתי הנה החוויה אותה אני מבקש החוויה האולטימטיבית שתלך
"שונית" לחפש אני חושב שכבר מצאתי. "תסלחי לי.. מה שמך?"
"ענבל" עונה היפיפה וממשיכה לאכול בצניעות מזרחית יאללה אף
טיפת רוטב לא מקשטת את פניה אני מתאהב בה "שמי טום אני סופר
מגירה ומלצר בתשלומים"
"מגניב גם אני מלצרית ראיתי אותך בפאב החדש 'דונקי-שוט' שם אני
ממלצרת כשראיתי אותך אז הייתי במטבח עכשיו העלו אותי בדרגה
ואני עכשיו 'רב מלצרית' דרך אגב אם לא אכפת לך שמעתי אז את
הוויכוח שלך עם שונית ולדעתי מה שכתבת מדהים" די זה לא יכול
להיות יותר מושלם מזה היא אוהבת את מה שאני כותב אני מאוהב "
לא אכפת לך אם אשאל אותך את השאלה העתיקה ביותר ביקום?"
"לא ממש"
"האם מתאים לך לצאת איתי?" "סבבה זה בדיוק מה שבאתי לשאול אותך
האמת רציתי לשאול אותך ממזמן אבל התביישתי אבל היום כשראיתי
אותך אוכל פה לבד חשבתי שזאת ההזדמנות שלי לדבר אתך"
"ענבל את חלום קטן שלי את החוויה שאותה רציתי תודה לך אלוהים
תודה" קמתי מן השולחן קרבתי לענבל כרעתי ברך ושאלתי "ליידי.
..האם תהיי שלי?"
"כן אביר קטן שלי על טוסטוס אהיה שלך לנצח"
"אלללה וווכבר" מחרידה צרחה מטורפת את המקום ושקט השתרר בזווית
עיני אני מבחין בדמות מזרחית נושאת אקדח מאיימת ודוחפת את
האנשים המבוהלים מהכניסה פנימה " יא כלב " צרח המחבל על נער
רוסי מגודל שניסה לדחוף אותו החוצה "יא כלב" הוא כיוון את
אקדחו ויורה יריה אחת בחזהו הנער נופל על הרצפה בחבטה איומה
מפרכס בין חיים ומוות ומקלל ענבל שהפחד אוחז בה קמה פתאום
מהשולחן ומתחילה לדבר עם המחבל בערבית (מאיפה לעזאזל היא יודעת
ערבית) מנסה להרגיע אותו או משהו כזה  באותו הרגע אני מנצל את
ההזדמנות פותח את הנרתיק מוציא משם את האקדח ושם אותו על ברכי
מוכן לכל התפתחות "הוא רוצה שכולם יכנסו פנימה" אומרת ענבל
לאנשים המפוחדים הוא מבטיח לא לעשות שום דבר בינתיים" האנשים
החלו להיכנס פנימה מקללים את עצמם על הרגע בו החליטו לאכול אני
למזלי ישבתי יחסית רחוק מהדלת ולכן לא קמתי אפילו מהמקום ענבל
מישום מה הלכה והתקרבה אליו בהדרגה כשהיא מניפה את ידיה ומדברת
יכולתי לשים לב עכשיו שהמחבל נרגע קצת הוא הוריד את אקדחו
לכיוון הרצפה ופשט את מעיל הגשם הארוך שלו "הוא רוצה להתקשר יש
למישהו טלפון" זאת ההזדמנות שלי  "ענבל לי יש טלפון " צעקתי
ממקומי ענבל פנתה למחבל והצביעה עלי המחבל חשב לשניה וצעק
לעברי "האת טלפון(תביא ת'תטלפון)" החבאתי את האקדח בזהירות
מאחורי הגב וצעדתי לאט מחפש את הזווית הנכונה לתקוע בו כדור
"יאאאלה " זירז אותי המחבל לא הייתה לי ברירה והחשתי את צעדי
עד שהגעתי אליו מסרתי לו את הפלא שלי והלכתי אחורה עם הפנים
אליו עד שהגעתי למושב שלי המחבל מיצידו לקח את הטלפון חייג
והחל לצעוק בערבית מטורפת סיגל עדיין מנסה לגשר על הפער מלטפת
אותו בדש ביגדו ומחייכת באימה מישהו מהקהל מנסה את כוחו בניבוי
העתיד עתיד שחור ללא דו קיום עתיד שבו נערה יפיפייה כמו ענבל
לא תראה יותר את השמש SHIT מה לעשות? הנערה המתוקה שלי נמצאת
במרחק יריקה ממחבל חמוש ואני לא עושה כלום אני אפס.. כבר
החלטתי לוותר אולי עדיף לא להסתכן ולתת לענבל לסיים את ההצגה
בטון אחר המשכתי להסתכל עליו מנסה לנחש את התנועה הבאה שלו
וענבל בקור רוח מדהים עומדת שם ומרגיעה אותו סירנות החלו
להישמע ברקע ואנשים החלו מתלחשים רמקול משטרתי צרח בערבית
ובעברית למחבל להניח את נשקו ולהיכנע שוטרים וחיילים החלו
להקיף את המקום המחבל שלנו נכנס ללחץ הוא זרק את הפלא לרצפה
וניפץ אותו לרסיסים ענבל שניסתה לדבר איתו נהדפה ממנו בכוח
אדירים ועפה על פח האשפה לא חשבתי קמתי מיד ויריתי שלוש יריות
המחבל הספיק לירות פעם אחת לפני שנפל על הרצפה מתבוסס בדמו ממש
קרוב לענבל שקמה פתאום והתחילה לרוץ לכיווני לחצתי על ההדק פעם
אחת נוספת ...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
...!



חרגול מצטט
פואנטה מתוך
בדיחה ידועה


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/4/01 17:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נ הופמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה