פעם עשיתם אבמטיה כזו... עם המון מים, אבל יותר קצף?
במקלחת כזו... מרגישים הכי טוב בעולם!
כאילו הכל בסדר, עכשיו, כשאני באמבטיה הזו, אני מוגנת מהכל!
ואז, כמובן, המים מתקררים. וכבר לא כיף, אז מרוקנים את המים,
ורצים החוצה להתכסות במגבת החמה.
אבל הפעם? הפעם ויתרתי על זה. היה לי זיכרון מתוק שלך, ולא
רציתי לקום כבר.
אז נישארתי, נתתי למים לברוח, ולקצף להעלם.
המים עזבו את הקצף... והוא...? מממ... הקצף בכה כמו שאני
בכיתי, כשהוא עזב אותי.
גם, כשהמים כבר יבשו, והקצף, עשה מה שקצף עושה בשביל להעלם,
עוד נשארתי לשכב שם.
באמבטיה הכחולה הקטנה.
חושבת מה אני אמורה לעשות עכשיו.
לקום? (בשביל מה? יותר נוח לשכב)
להתנגב? (אני כבר יבשה לחלוטין)
לראות טלויזיה? (אני כבר יודעת הכל בעל פה)
להתקשר אליו? (הוא לא יענה)
ללכת לישון? (מה במקלחת???)
ואז, חזרתי להכרה מלאה, וניזכרתי... שכבר עברה שנה.
קמתי, התלבשתי, לקחתי את הטלפון לחדרי הקטן והורוד מידי, (לא
בדיוק בסדר הזה) ולא זכרתי את המספר...
ולא זכרתי את מה שרציתי לעשות איתו... חשבתי לרגע, מה
השתגעתי?
נהייתי סנילית?
אני רק בת 18!!!
ואז נזכרתי, התקשרתי: "גיאושששששששש', התגעגעתי!!!"
וכך השיחה הייתה עד השעות הקטנות של הלילה, נרדמתי עם השפורפרת
ביד, וקמתי לצלילי ה"טווווווווווו טווווווווווווו
טוווווווווו".
שאומרים שניתקת והגיע הזמן שאני אנתק גם כן.
ואז הבנתי, לחבר החדש שלי קוראים גיא! כן כןןןן... בדיוק כמו
להוא... מפעם...
אירוני לא? כל הזמן שניסיתי לשכוח אז השם הזה... ובעצם רק אותו
הייתי צריכה לזכור.
כנראה ששתיתי אתמול יותר מידי, או ששמו לי משהו אחר בשתיה...
כי את השיחה איתך אני לא זוכרת, וכשלמחרת בבוקר באתי...
ונישקתי אותך כמו שלא נישקתיך בחיי, דחפת אותי ממך!!!
ואמרת לי את זה בפשטות :"נמאס לי מהמשחקים שלך, אני לא בגנון,
והגיע הזמן שתצאי ממנו גם את. משחקת את הילדה המופרעת והמסכנה?
אני לא יכול לחיות ככה יותר. מצטער, אני אוהב אותך, ביי!!!"
ישבתי לבד בגן השעשועים שלנו, שלי ושל גיא. על הנדנדה ישבתי,
ולא היה מי שינדנד אותי, ויתן לי נשיקה בכל פעם שהוא דחף אותי
אל השמיים...
נזכרתי במקלחת אתמול, והאשמתי אותו, מפעם! כי הוא עדיין הורס
לי את החיים...
לעזאזל עם הכל!  גם לי נמאס!!!