הנה, הנה הגעתי לחדרי
עכשיו אזחל למיטה,
אכנס את רגליי
ואחבק את עצמי,
אאטום את אוזניי
אעצום את עיניי ואמתין
שגלים על גבי גלים
של בהלה וחרדה ייעלמו,
לפעמים הם חלפו במהירות
ולפעמים זה נראה כמו שעות
אני אירדם ואתעורר ועדיין ארעד.

כך נהגתי כל חיי, כשפחדתי
כל הזעקות שלי שלא נשמעו,
שלא בוטאו,
היו כלואות בחדר הזה,
דמיינתי לי אותן תוססות
מתחת לפני השטח,
הקירות ספגו אותן כמו ספוג,
בכל רגע הן יכלו להתפרץ
בזעקה אדירה.

והנה, שוב אני פה חדרי
עכשיו אדמיין את קירותיך
סוגרים עליי לנצח...