אנחנו באמת משלים את עצמנו שאנחנו לא ממחזרים, "אף פעם לא
התאהבתי ככה", "אף פעם אני לא אוהב כך שוב" אנחנו אומרים
לעצמנו, כי במה עוד אנחנו הכי צריכים לשכנע את עצמנו אם לא
באהבה, בהיותנו שונים, ייחודים, מקוריים, אחרים, שהאהבה שלנו
אחרת, נצחית, קוסמית - אמיתית.
שגרתי זה קללה, בנאלי זה שעמום, פשוט זה פרימיטיבי.
אבל אנו ממחזרים הכל, כל בדל רעיון, כל פיסת הגות, כל מגילת
קלף נצחית, מילים, משפטים, רעיונות, רגשות, תנועות, תווים,
הרמוניות. אפילו הוריאנטים כבר ממוחזרים. יונג כבר אמר את זה
פעם, תת-המודע הקולקטיבי הוא כינה אותו, אבל אנחנו עדיין רוצים
להאמין שאנחנו אחרים, שונים, מתפתחים, טובים יותר.
אבל מישהו הגה כבר פעם את כל מילותנו, מישהו הרגיש פעם את כל
מה שהרגשנו, מישהו אהב פעם כמו שאהבנו אם זה לא היה כך, איך
היינו כ"כ מזדהים עם מילים כתובות, בוכים ממוסיקה או מתפעמים
מהשקט? בסופו של דבר יותר מכל מרגשת אותנו ההזדהות - היכולת של
האחר לבטא את מה שאנו מרגישים יותר טוב מעצמנו, לתת למישהו אחר
להניח את המילים המדויקות בסדר הנכון של המשפט שמבטא את הרגש
היחודי שלנו. שגם הוא כבר ממחזר את המיחזור.
תחשבו על זה, המילה מיחזור באה מהמילה מחזור, אולי זה המחזור
הנשי, הזוגי, הביתי, העולמי, הקוסמי, זה עדיין מחזור, מעגל,
ספירלה, תקראו לזה איך שתרצו. כבר הייתם שם פעם.