בוכה הוא הילד, פחדיו גואים בו,
בדמעותיו עוד יטבע העולם.
לא מבין מה קורה לו, לא מדוע, לא למה,
רק זאת ידע, הוא שונה מכולם.

זועק הוא הנער, התסכול בוער בו,
אך קולו בדממה, לא ידע איש סודו.
כועס על כולם ולא ישכיל איש לדעת,
כי הצעקות, הן כולן על עצמו.

עייף הוא העלם, בדידותו עליו גוברת,
העצב מלווה לו תמידי.
עבורו החיים הם כמו סרט, כולם שחקנים
ורק הוא הצופה, הבודד, היחיד.

מת הוא הגבר, עיניו ריקות הן,
רק שפתותיו מחייכות בשביל כולם.
בדמעות שהחניק את לבו הוא הטביע, נשמתו נמלטה מפניו,
כעת, כל הזמן זהו לילה וחש הוא רק כאב, קור ורעב.

איה הזקן? גם תורו עוד יגיע,
היבין הוא סודות העולם?
הילמד הוא לשמוח? הידע  אהבה?
היתגבר על הבדידות או יישאר עם אכזבה?