[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדי צמח
/
תקני לו ורד

קניתי לו פרחים, כן הזמנתי לו ורדים צהובים עטופים בנייר קרף
סגול.
יש לו הכל, יש לו אותי,מה אפשר לקנות לאדם שיש לו הכל ואותי ?
,חוץ מאקמול, עוד חולצה, עוד ספר פסיכולוגי על יחסים עם רמיזות
לעתיד. אז נזכרתי שפרחים זה הסמל הכי בולט לאהבה. כאן נגמרו
החיפושים. מייד הלכתי לחנות הפרחים הקרובה וביקשתי להזמין
פרחים לאדם יקר המוכרת שאלה "לאבא ?" הנהנתי לשלילה שוב שאלה
"לסבתא ?" שוב אמרתי לא, לאחר עוד שני ניחושים הבנתי שאם לא
אגלה לה למי אני שולחת את הפרחים, סביר להניח שאני והוא נספיק
להיפרד בהתחשב בהיסטוריה הלא מחמיאה של שנינו. הרמתי את ראשי
ואמרתי בקול צלול "לחבר שלי". המוכרת הסתכלה עליי ושוב שאלה
לאמת את הנתונים שנכנסו למוחה הזעיר "לחבר שלך?" ואני עניתי
כמו אימא גאה  "כן לחבר שלי אנחנו חוגגים חצי שנה" והיא שעדיין
לא עיקלה את כל מה שקרה שחמש דקות האחרונות אמרה "אז למה הוא
לא כאן, הוא שולח אותך לקנות לך פרחים?" הפעם גברת משתלה עברה
את כל הגבולות, אך אני לא נשארתי חייבת ואמרתי "תשמעי גברת אין
לי הרבה זמן, לי לעומתך יש עבודה אמיתית אז תביאי לי את הפרחים
האלו עכשיו, נראה לי שיהיה לך קשה לשלוח אותם . תודה !" תגובתי
הייתה מוגזמת לכל הדעות , אפילו הברחתי משם איזה קשישה , אבל
זה הגיע לה.      
בדרך מהחנות, מאובזרת בורדים צהובים , עברתי דרך הבית של אימא
שלי בתקווה לקבל שם קצת עידוד. אמרתי " אמאל'ה הזמנתי פרחים"
אימא שבדיוק שטפה את הכלים צרחה לי מהמטבח "מה? אני לא שומעת
תגבירי את הקול" נכנסתי למטבח שוב עם אותו ראש מורם מהחנות
ואמרתי לה "אימא הזמנתי פרחים, לחמוד שלי " אימא , שלא חוששת
להגיד את דעתה כמו כל האימהות, אמרה לי "חמודל'ה את לא חושבת
שזה מוגזם, הוא אמור לשלוח לך פרחים, איפה נשמע שאישה שולחת
לגבר פרחים. מה אימא שלו תחשוב עליך?!?" ישר עניתי נחרצות
"אימא זמנים השתנו היום הכל פתוח, אין חוק שאוסר על נשים להביא
לגברים פרחים" אימא שלי קראה לשכנה מלמעלה , לרותי , ואמרה
בקול של לוויות , כמו אשה המתאבלת על משהו "שמעת על הילדה שלי?
היא מזמינה פרחים לגבר שלה" אחריי היום הארוך שעברתי ואחריי
המבט המסרב להאמין של רותי, יצאתי מהבית עם דמעות. המשכתי ללכת
ברחוב, עם הפרחים , כל אישה זקנה ברחוב עצרה אותי ואמרה
"תשמרי על הגבר שלך מיידלה , פרחים זה סימן לאהבה". הגעתי לבית
שלו שמתי את הפרחים עם ההקדשה במטבח וצעדתי הביתה בצעדי ענק
העיקר להגיע הביתה ומהר. דיי התחרטתי על העובדה שהבאתי לו
פרחים חשבתי לי , לא יכולת לקנות לו מתנה נורמלית, משהו מקובל
את תמיד חייבת להיות שונה. לא יכולת לקנות איזה סרט אפילו רובה
נשמע לי יותר הגיוני באותו הרגע, מאשר הורדים הצהובים בנייר
הקרף הסגול שרדפו אותי במשך כל היום הנוראי הזה.
סוף סוף הגעתי הביתה התיישבתי על הספה הענקית ובדיוק שהדמעה
הראשונה עמדה לצאת לאור העולם ושעמדתי לפרוץ בבכי קורע לבבות
שלא בטוח שהיה מסתיים. חבר שלי נכנס בדלת קורן מאושר, הספקתי
לשכוח שנתתי לו מפתח, הוא נישק אותי נשיקה כזאת שהשכיחה ממני
את גברת פרחים , אימא , רותי ועשרות נשים זקנות ברחוב. הוא אמר
לי שהפרחים האלו מיוחדים כמוני וששום אישה לא שלחה לו פרחים.
הוא היה נרגש ופניו לבשו מן אדום כזה שאף פעם לא ראיתי, כן
החמוד שלי נרגש. אהבתי את הבחור שלי ואת מה שהוא הצליח להוציא
ממני, שזה הרבה אהבה נועזות וכן גם פרחים צהובים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא רוצה להוסיף
סלוגן. מה,
תכריחו אותי?


נרקומנית
מתחילה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/1/03 11:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי צמח

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה