הדר בר-אל / ובלכתו.... |
געגועיי רודפים אותי,
כל מבטיי נחים עליו, והוא כפוף,
אינו נראה.
מאחורי עורפו החשיכה
וכוכבים כבים,
בת צחוק נמה, עוד לא נפלה
כבר קמה קלילותה.
הוא פתוח כחלון, מיילל כחתול מיוחם
ומעביר בי הכל כרוח.
במקום הזה. בחדרים האלה
הנראים לי כעליות שמיים,
אני מפריעה מנוחתו.
כעת הוא מאבד עצמו לגעת.
גם את עצמי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|