חי את חיי כמו כל אדם אחר
והחיוך על הפנים לא עובר
הולך לבית הספר לומד ועם הבנות מתפרפר
והחיוך על הפנים לא עובר
צוחק ומבלה עם החברים
הולך למסיבות ומועדונים
והחיוך על הפנים עוד נשאר
לא עוזב את פניי
אך חיוך זה הוא אינו חיוך
אלה מסכה
מסכת כאב כה חזקה
שאיני מבין למה דווקא לי זה קרה
שחיוכי כה מזויף וכה עגום
לומד לחייך גם שאיני צריך
לומד לצחוק בכל קטע מביך
אבך בעצם הכל אשליה
הכל כאילו שום דבר לר קרה
כאילו הכל בא מהאגדה
אך בעצם הכל זה פנטזיה אחת גדולה
כי במוחי רצות אלפי מחשבות
על הילדה המושלמת שחיה לה לבדה
ונהנית לה מהחיים אפילו שאני לא לידה
אילו הייתה יודעת את ההרגשה
לחייך ללא שום סיבה
ללא שום תוצאה
ללא שום משמעות או צורה נכונה
כי חיוכה כה מושלם
שהוא נמצא על פניה
אפילו חיוכי אינו מזויף
אפילו בי עולה רגש השמחה
וליבי מתמלא באושר שאפשר לתאר במילה פשוטה
אהבה
אז למה אתם שואלים החיוך עדיין על פניי?
כי בלעדיו
בלעדיי החיוך המזויף שאני שונא כל כך
חיי יאבדו כל משמעות
והסוף ידוע לכל
ולצערי אי אפשר לשנות את הגורל