תאמינו או לא, מלאך המוות מת עלי. בטח זה בגלל איך שהגעתי
אליו. תמיד הוא אומר לי שאין הרבה כמוני שמרוב שהם כלומניקים
עצלנים, הם מיוחדים. "אם הייתי זורק אותך למים לא היית עושה
גלים אפילו, יה שמן!" ככה הוא אמר לי.
נולדתי כמו כול אחד, למדתי לשבת ואז ללכת, ומאז לא עשיתי משהו
מרגש במיוחד. סתם ישבתי ראיתי טלוויזה, כשהיא לא עבדה שמעתי
קצת רדיו, כשהוא לא עבד הסתכלתי על הקיר, סתם מעביר את הזמן
בלי לעשות כלום. הלכתי לבית ספר וכול זה, שלא תחשבו, ושהייתי
רעב הייתי הולך למקרר. בבית הספר סתם הסתכלתי על המורה
ושהמנהלת נכנסה בהיתי גם בה. פעם אחת אפילו השעו אותי בגלל זה
אז ישבתי בבית שלושה ימים וחזרתי לבי"ס. מאז אני כבר לא מסתכל
על המנהלת כי אז אמא ואבא כועסים נורא. אח"כ כשגדלתי התחלתי
להסתכל על בחורות, אבל לא על הפרחות כי להם יש חברים ערסים
שמרביצים אם מסתכלים. ככה כול החיים עברו לי בוהה ובוהה מדבר
קצת אוכל הרבה.
יום אחד ללב ככה נמאס ככה, הפסיק לעבוד, "נמאס לו משעמום
כנראה", ככה אמרו לי הפקידים שם למעלה.
ביום הזה פגשתי את מלאך המוות. וואלק רוב האנשים פוחדים ממנו
כי הוא לבן כזה ויש לו שיניים חשופות. אם הם היו מסתכלים מספיק
זמן מתחת לברדס השחור שלו הם יראו שזה לא אשמתו, זה בגלל שהוא
שלד, סתם גזענים אני אומר לכם.
האמת שהוא מזה ביישן. בגלל זה הוא לובש שחור ומסתיר את עצמו
ככה בברדס, לא נעים לו ככה שיראו אותו עירום, בלי עור.
כשפגשתי אותו הוא חייך אלי חיוך לבן כזה, רואים שהוא מצחצח
טוב. שאלתי אותו באיזה משחה הוא משתמש והוא התחיל לצחוק, ראש
טוב יש לו. הוא אמר לי שלא הרבה מתחילים לדבר איתו. בדרך כלל
אלה האבודים שלא מבינים שהם מתו והדפוקים בשכל, אתם יודעים אלה
שעושים "קוקו! קוקו!".
הוא אמר לי שקוראים לו חיים, הושיט לי את היד ולקח אותי
מהכורסא החוצה.
אחלה מכונית יש מלאך המוות, כזאת יפה עם גג נפתח. "אני אוהב
להרגיש את הרוח על הפדחת" הוא אמר ופתח לי את הדלת.
נכנסנו למכונית ונסענו לשמיים. עצרנו על ענן לבן וגדול, ליד
השער. יצאנו מהאוטו וחיים הביא לי כיסא שנשב. התחלנו לדבר בכיף
ככה. מדי פעם יצאה איזה חסידה עם תינוק מהשער. שאלתי אותו איך
זה שהוא נהיה מלאך המוות בכלל, הוא חייך וסיפר לי איך שהשטן
דפק אותו. כול המלאכים עמדו ככה ביום השישי לפני שה' הלך
לישון, הוא אמר שהוא צריך מתנדב ואף אחד לא רצה. אז השטן
(קוראים לו לוציפר אבל כולם קוראים לו צפי) דחף את חיים
קדימה.
ישבנו ודברנו ליד השער כמה שעות והתפלאתי איך זה שאף אחד לא מת
וחיים לא הולך להביא אותו. שאלתי אותו והוא אמר שהוא הולך מדי
פעם, רק כשמתחשק לו. יש לו שליחים שאוספים את כולם ובסוף היום
מביאים את כולם לשער.
כשהשמש התחילה לשקוע באמת התחילו להגיע משאיות עם מלא אנשים
והורידו אותם בכניסה.
חיים אמר לי שעדיף שניכנס כי עוד מעט יתחיל בלגן שלם בשער.
עברנו דרך השער והוא לקח אותי לאכסניה שאני אשאר שם בלילה. הוא
הזמין אותי לבקר אותו בשער מחר והלך. לא התחשק לי לישון אז
החלטתי ללכת להסתובב קצת.
יצאתי החוצה והלכתי עד שהגעתי לאיזה מן בר קריוקי. היו שם מלא
שיכורים כאלה, חלק בהכרה חלק לא, ומישהו שר על הבמה. התקרבתי
לבמה וראיתי שלזה ששר יש שתי קרנים קטנות שהוא מנסה להסתיר עם
הקוצים, אז הבנתי שזה צפי השטן.
הוא ראה שאני מסתכל עליו כי אני הייתי היחידי בבר שעוד יכל
להסתכל ישר. הלכתי לשבת בפינה כדי להתרחק מצפי אבל שהוא גמר
לשיר הוא בא לשולחן שלי והתישב. התחלנו לדבר למרות שלא רציתי.
צפי נראה דיי נחמד וכול זה, הוא אפילו קנה לי מלא בירות
לשתות...
בבוקר קמתי והבנתי כמה שצפי הזה מניאק. התעוררתי בתוך ערמה של
זבל בסימטה מאחורי הבר, בלי בגדים ועם כאב תחת לא נורמלי.
הלכתי לשער לבקר את חיים בשער, בצעדים קטנים כי ממש כאב לי שם
מאחורה. לקח לי מלא זמן ללכת והגעתי בדיוק בהפסקת צהרים שלו.
היו שם עוד מלא שליחים שלו וכולם ישבו ביחד, אכלו ועישנו.
חיים בכלל לא יכול לעשן בגלל שאין לו ראות אבל הוא מעשן בכול
זאת וכול העשן יוצא לו מהצלעות לאוויר. זה די נחמד, בסך הכול
כמה מלאכים כבר יכולים לעשות טבעות מהבטן?
כולם עישנו, נרגלו וצחקו ורק אני עמדתי בגלל צפי הבן זונה הזה.
סיפרתי לחיים מה קרה והוא חייך. תמיד הוא מחייך חיים הזה. הוא
אמר לי ללכת לדבר עם הבוס כדי להגיש תלונה.
נכנסתי חזרה בשער והלכתי בשביל, היה רק שביל אחד ללכת בו ככה
שלא היה קשה למצוא את הדרך. הסתכלתי על האנשים שסביבי. כולם
סתם בהו בי ואחד בשני, זה באמת מעצבן שככה בוהים בך ככה. הלכתי
לא רחוק כ"כ עד שהגעתי לצריף קטן כזה עם שלט על הדלת שכתוב
עליו " ה' בה' הידיעה ". דפקתי בדלת ונכנסתי.
בצריף היה רק חדר אחד וגם ככה אי אפשר כמעט לראות אותו כי הוא
היה מלא עשן. ישר שנכנסתי התחלתי להרגיש קצת מסטול. באמצע החדר
ישב על כורסא איש גבוה, שחום כזה, רזה, עם רסטות ארוכות קצת,
מעשן גראס. התקרבתי אליו ולפני שהצלחתי לדבר הוא כבר נתן לי
לעשן משהו. אז בכלל נהייתי מסטול. ישבנו ביחד בפנאן של ה'
ושמענו מוזיקה, ה' אוהב רגאיי.
בסוף התעייפנו אז ה' שאל אותי מה רציתי כי הוא רוצה לישון.
אחרי שנזכרתי בדיוק מה רציתי סיפרתי לו ואז הוא התחיל לצחוק גם
אני צחקתי, כבר לא כאב לי התחת. שהפסקתי לצחוק כבר ה' נירדם על
הכורסה שלו.
הסתובבתי קצת בצריף אבל לא היה שם כלום אז יצאתי מהדלת
האחורית. בחצר היה שדה שלם של גראס אז התחלתי להוריד עלים בזמן
שאני מחכה לה' שיתעורר.
חזרתי אחרי כמה שעות וה' כבר התעורר. הוא אמר שהוא חשב מה
לעשות עם הבעיה שלי. הוא נגע לי בראש ונתן לי כזה כאב. מיששתי
את הראש והרגשתי שיש לי שתי קרניים קטנות. ה' אמר שצפי מפוטר
ועכשיו אני השטן.
חזרתי לשער כדי לספר לחיים מה קרה. חיים חייך אלי, כבר התחלתי
לחשוב שזה בכלל לא חיוך. זה פשוט שתמיד הוא נראה כאילו הוא
מחייך. איך אפשר לחייך בלי פנים בכלל?
חיים בירך אותי על התפקיד החדש שלי אז שאלתי אותו מה בכלל
התפקיד שלי. הוא אמר שאני השטן. זה אחלה תפקיד אני אומר לכם,
פשוט להיות שטן.
חיים אמר שבא לו ללכת לסיבוב, להביא מישהו חדש ושאל אם אני
רוצה לבוא גם, אז הסכמתי. נכנסנו למכונית המגניבה שלו וירדנו
לארץ. התברר שאיזה תרזה מתה וכנראה שהיו לה מלא ילדים כי כולם
קראו לה אמא. כשהגענו אליה היא חיכה חיוך חביב אל חיים, כזה
שיש רק לזקנים. אז היא ראתה אותי והתחילה לצעוק ולצרוח, אפילו
הרביצה עם המקל. לא הבנתי מה היא רוצה ומה עשיתי בכלל עד שחיים
הזכיר לי שאני שטן והיא מזהה אותי לפי הקרניים. הרגעתי אותה
והסברתי שאני שטן חדש, שטן נחמד, ושאני לא מניאק, אפילו נתתי
לה לשבת מקדימה באוטו של חיים.
בגלל שה' המסטול הזה לא הודיע לכולם על השינוי אני צריך להסביר
לכולם שאני לא מניאק. כולם חושבים שאני כמו צפי הזה. אפילו
לחייך אני לא יכול כי אז חושבים שזה חיוך זדוני. אז עכשיו אני
מסתובב בעולם ועושה דברים נחמדים כדי שיפסיקו לזרוק עלי דברים,
שיראו שאני נחמד, לא מניאק בכלל. אפילו אני מחלק סטיקרים ותולה
שלטים. אז תעשו טובה ותמסרו לכולם:
"השטן לא מסוכן וה' בכלל סטלן!"