עת מצאתי תיבה,
שם זרוקה בשדות,
ביקשתיך לאוספה
פן תגענה אחרות.
עמדנו כך סתם, בוהים מופתעים,
תיבת אוצרות ואנו שני ילדים.
נבוכים מתרחקים, ולא מעיזים
תיבת אוצרות מוקפת קוצים.
אחזת בי כמנסה לתמוך
או להיתמך
או להיסתבך
ללא מעטה תפסת אותי
מוכנה לקראתך בכל מאודי.
התיבה, אני רומזת
ובתוכי מצחקקת
יודעת מה עומק פחדיך
הקוצים הגיעו עד אליך...
אט אט תאסוף
כל קוץ ודרדר
בכפות ידיך, אל תהיה מנוכר.
טפשון, איך לא שמת לב
מרוב התלהבות מיהרת להתקרב
קיבינימט, אתה צועק בבהלה
זה לא קוץ, זו חתיכת סכנה!
תיבת אוצרות נשארת נעולה
לא אזרת עוז וכעת היא שוב מכוסה
קוצים יבשים עושים תחרות
כמה ידקרו נשמות תועות. |
