גברת פלפלת בביצוע חני נחמיאס. כתב משורר סטלן.
לכאורה שיר תמים ולא מזיק שמעלה בנו נוסטלגיות מהגיל הרך... אך
האומנם תמים?
בואו נתעמק לרגע במילים.

מה קורה איתי?
לי קוראים פלפלת.
וזאת כפינה, כפית קטנה של פלא.
הביטו מה עשתה לי, כפית הפלא
אני כל כך קטנה לכל אני מוכנה...

בבית הראשון אפשר לזהות מצוקה נפשית ופיזית אצל הכותב.
במילים "מה קורה איתי?" מראה המשורר כי כרגע אין לו כיוון
בחיים, הוא מרגיש מבולבל, בעננים, לא ממוקד.
בשורה השנייה המשורר מדמה את עצמו לפלפלת ("לי קוראים פלפלת")
וכאן מתעוררות אצלנו שאלות כמו: 1) מי היא פלפלת? 2) מה זה
פלפלת? 3) מדוע נמצא המשורר במצוקה נפשית כל כך קשה שמביאה
אותו לכדי כתיבת שורות אלו?!
בשורה השלישית המשורר נכנס לעולם קסום. הוא מוצא לעצמו חבר
שהוא בעצם לא יותר מאשר עצם דומם (במקרה שלנו - כפית). הוא
מצמיד לו שם חיבה ("כפינה"), מתאר אותו ("קטנה") ומוסיף כי
זוהי אינה כפית רגילה אלא כפית פלא. המשורר משתמש פה בהאנשה
והוא מנסה להעביר לנו על ידי שימוש באמצעי זה את חשיבותה של
הכפית וייחודה.
וכעת לשורת המפתח של השיר.
לאחר התעמקות במשפט אפשר להבין ש"כפית הפלא" היא כפית ההרואין!
כלומר הכפית שבעזרתה הוא מחמם לעצמו את הסם! כעת נוכל לענות על
שלוש השאלות שהעלינו מקודם בקלות. פלפלת זהו כינוי של המשורר
לעצמו כאשר הוא נמצא בעולם הסוטול שלו. מצוקתו הנפשית של
המשורר היא שהוא חייב הרואין, ועכשיו! מצוקתו כה גדולה שהוא לא
מסוגל לחכות עוד חצי דקה שהמנה תתחמם.
בשורה החמישית בשיר מדבר אלינו המשורר כבר מתוך הסוטול שלו.
בסוטול הוא מדמה את עצמו לאישה קטנה ולוחמנית (אולי זינה)
שבאה להגן על העולם. מכאן השם "גברת פלפלת".

אני אישה קטנה מאוד ושמי פלפלת
יש לי כפית קסמים קטנה
כפית קסמים שובבה
והיא עושה לי לפעמים צרות כאאאלה
אבל אצלי בסוף הכל קורה רק לטובה.

בפזמון השיר ניתן לראות שהמשורר מנסה להעביר לנו מסרים
סמויים.
המשורר מדגיש את העובדה כי הוא "אישה קטנה". אולם מלבד הרובד
הגלוי שיש בשורה זו מסתתר כאן גם רובד סמוי. המשורר חושף לנו
כאן גם את העובדה שמלבד היותו סטלן כבד הוא גם שוביניסט מניאק
ששונא נשים. אישה, במקרה זה - כלל האוכלוסייה הנשית, ו"קטנה"
משמעותה - נחותה, טמאה, שפלה. המילה "מאוד" באה לתאר עד כמה הן
נחותות, ובעצם לחדד את המסר.
כשהוא מציין ששמו פלפלת הוא יוצר הבדלה בינו לבין האוכלוסייה
הנשית, רוצה לומר: "הן נחותות ושפלות אבל אני לא כמוהן, אני
אחר". ניתן לומר שבשורה הראשונה בשיר המשורר אומר: "אני שמי
פלפלת" כאילו שהוא עונה על שאלה, ובאמצע המשפט הוא מוסיף איזו
הערה קטנה - מסר שהוא מנסה להעביר לקוראים.
בהמשך ממשיך המשורר לפאר את הכפית שלו, והעובדה שהיא מסוגלת
לעולל את מה שהיא מעוללת מביאה לכנות אותה - קסמים (קוסמת).
שוב האנשה. אך שוב גם רובד סמוי!
שימו לב להרכבה של המילה קסמים: ק-סמים. כלומר המשורר מכניס פה
רמז עבה מאוד לעובדה שהשיר שלו אינו תמים כפי שנהוג לחשוב.
האות ק' מסמלת ככל הנראה סוג של סם העונה לשם קוקאין, ומכאן
שהמשורר משתמש גם בסם זה.
עוד רובד סמוי מסתתר במילה "שובבה". נפנה לאבן שושן ונבדוק מהו
פירושה של המילה שובב: "קונדסי, עליז ביותר, הוללני". המילה
המודגשת מדליקה נורה אדומה? בואו נפנה שנית לאבן שושן ונבדוק
מהי הגדרתה של המילה עליז - "הומו". ומכאן שמלבד העובדה שיש
לכפית משמעות סטלנית, משמשת הכפית גם לאביזר מין שבעזרתה הוא
בא על סיפוקו.
בהמשך הפזמון נכתבות שתי שורות שגרמה לכאבי ראש קשים אצלי. מהן
אותן "הצרות" שהיא עושה למשורר ואיך זה "שהכל קורה רק לטובה"
בסופו של דבר?
ובכן המסקנה היא אחת. הצרות שיש למשורר הן בעצם "מנות היתר"
שהוא לוקח לפעמים ושמביאות אותו לבתי החולים ברחבי הארץ. "הכל
קורה רק לטובה", כלומר, בסופו של דבר, מצליחים הרופאים לנקות
לו את הראש ולהציל אותו.

זה מזל, כל יום קורה לי איזה פלא
פלא מסוכן ונהדר.
אנשים אומרים עליי: מה עם פלפלת?
יש בה יש בה משהו מוזר.

בשורה הראשונה בבית זה מספר לנו המשורר שנפל בחלקו הכבוד
והעונג להשתתף בניסוי של השימוש בהרואין. כאשר הוא מציין במשפט
כל יום הוא בא לציין את תדירות הניסוי. העובדה שהוא מכנה את
הפלא (השימוש בסם) "דבר מסוכן" מעידה על העובדה שהמדינה שבה חי
המשורר אינה נאורה וטרם אישרה שימוש בסמים.
בהמשך מציג לנו המשורר את הצד השפל של החברה. הצד שלא מסוגל
לקבל את האחר. הצד שמדביק תוויות. הוא מתאר בפנינו סיטואציה
יומיומית שבה הוא חי, כאשר יום יום, בשעה שהוא מנסה לתפוס
תנומת צהריים על המדרכות באלנבי, עוברים אנשים, יורקים עליו,
מקללים אותו ומכנים אותו בשמות גנאי. אכן מציאות קשה למכורים.

בסוד ספרי לי כפית פלאים שלי
למה רק לי למה למה רק לי???

הבית השלישי נכתב לאחר שהרגשת הסוטול של המשורר פגה.
השורה הראשונה בבית משמשת לנו בעצם רמז מטרים.  אז נתחיל
בניתוח השורה השנייה כדי שיהיה קל יותר להבין את הראשונה.
לכאורה נראית שורה בעייתית ולא מובנת. אך כאשר הופכים את המילה
"רק" הכל מתבהר. רק בהיפוך קר וכעת השורה - "למה קר לי למה
למה קר לי". כלומר המשורר נמצא כעת בהרגשה של הנרקומניות. קר
לו, הוא בודד, הוא חייב מנה ועכשיו! הוא חוזר על המילה "למה"
כדי להראות עד כמה הוא חסר אונים.
ונחזור לשורה הראשונה. מה הוא הסוד? מה יש לספר? ובכן הסוד הוא
בעצם עוצמת הדיבור - לחש - שהמשורר מדבר בה כאשר מספר למישהו
סוד. וכאשר קר אז לוחשים. רמז מטרים לשורה הבאה, שקר.
ומהו הסיפור? ובכן, הסיפור הוא יותר שאלה שהמשורר שואל את
ממציא הסם, והיא: מדוע תחושת הצורך לסם היא כל כך מסריחה, כל
כך קרה, מנוכרת, ובודדה?!
בבית זה מתעקש המשורר לחזור על העובדה שהכפית שלו היא מופלאה.
מכאן נוכל להסיק שתי מסקנות:
1. המשורר מכור לכפית שלו. הוא נהיה אובססיבי אליה בצורה לא
רגילה.
2. למשורר יש עוד מנה, ובעזרת הכפית שלו הוא יחולל בקרוב עוד
פלא - יתמסטל.