"הוא משחק קלפים בשביל למצוא את התשובה
                        גיאומטרית המזל הקדושה
                       החוק החבוי של ההסתברות
                      המספרים מובילים את הריקוד"
                               (גורדון סאמר)

עוד משחק, ועוד משחק .
לא יכול להפסיק, חייב עוד סיבוב, אולי הפעם הוא יצא כשידו על
העליונה. זו המנטרה שלו מתחילת הערב הזה. זו המנטרה שלו מתחילת
תקופת ההימורים .
קלפים, מכונות מזל, רולטה, שאר הימורים לא-חוקיים על תוצאות
ספורט כאלו או אחרות. עוד אכזבה כשמכבי מפסידים בנקודה פחות
ממה שהימר, עוד דכאון מתלווה כשהקלפים מראים תוצאה לא נכונה
(דבר שגרם לו לתהות האם בכלל יש כזו תוצאה נכונה לחמש שניות,
אבל מהר מאוד הוא התעשת והמשיך).

לפני שנתיים הוא זכה בסכום בלתי מבוטל של כמה מאות אלפי שקלים.
כרטיס גירוד מזדמן אחד, שהוא קנה בדרך חזרה מהעבודה שלו לשעבר
בסיומו של עוד יום מדכא לאחר כמה שבועות בהם העבודה התחילה
לעלות לו על העצבים. כרטיס שסימן תחילתה של תקופה חדשה בחייו.
או לפחות כך רצה להאמין.

הרבה תמורות חלו בחיים שלו בחודש הקודם לזכיה. יותר מדויק לומר
שאלת המזל השאירה פתק על המקרר "הלכתי, אחזור מאוחר יותר. אני"
ונעלמה עם הרוח.
בדיוק ביום שבו שכח לחדש את ביטוח הרכב נכנס באיזו זקנה מאחור.
אשמתה שהיא נוסעת על חמש קמ"ש בנתיב השמאלי ואז עוד בולמת
בפתאומיות כשחתול מציץ מהמדרכה שוקל את המשך צעדיו לעבר הכביש.
התיקונים עלו מאות שקלים (למען האמת קצת יותר קרוב לאלפיים).
לרכב של הזקנה לא קרה כלום מלבד שריטה קטנה אליה היא בכלל לא
שמה לב. אולי בעצם אלת המזל כן חצתה את הכביש באותו רגע, רק
לצד הלא נכון.
במקום עבודתו החליטו שיש יותר מדי אנשים שכירים, ככל הנראה,
והחליטו לתת לחלק מהם ללכת הביתה לחפש עבודות אחרות ולחלק השני
לצמצם את היקף שעות העבודה. יתכן מאוד שגם הפעם אלת המזל בדיוק
קנתה קפה במכשיר החדש שהציבו שם לפני יומיים, כי למזלו הוא לא
פוטר.
הכסף לא בדיוק גדל על העץ בגינת הבית המשותף בו שכר דירת שני
חדרים מסכנה עם עוד שותף שהיה בדרכו ללימודי התואר במשפטים,
וגם אם כן הוא בטח היה שייך לבעל הבית ולא לו.

אחרי כמה שבועות קשים מנשוא, בהם הרבה לשטוח את בעיותיו
הפיננסיות בפני הוריו, סיפרה לו אמו שבדיוק לפני שבועיים סבתא
פנינה, שידועה בהרגלה המגונה לבקר במפעלי הפייס פעם בכמה ימים,
גירדה מספר אחד כמו שצריך וזכתה באלף שקלים חדשים ונוצצים. אם
היה זה סרט הוליוודי לבטח היתה נדלקת מעין נורה קטנה מעל ראשו.

רק שהנורה נכבתה מהר מדי. סבתא פנינה גירדה כרטיסים מאז שהוא
זוכר את עצמו ומעולם לא זכתה בשום דבר, מלבד פעם אחת בעשרה
שקלים אותם בזבזה לאחר מכן על עוד כרטיס גירוד, ואותה הפעם
המדוברת בה זכתה באלף.
הסיכויים שדווקא עכשיו בתקופה הגרועה הזו הוא ירוויח את שלו
מהימורים, נראו נמוכים יותר מאחוזי הקליעה של הקלע הכי גרוע
בליגת העל.
ובכל זאת לאחר לבטים רבים של האיש הטוב והאיש הרע במוחו בנושא
השבועי של "הימורים - ללכת על זה או להתרחק מזה ?" (בשבוע הבא
בתכנית הדיבורים של ג'ודי מוזס-שלום) החליט לקנות כרטיס
חיש-גד.

כשניגש לדוכן ביקש מהמוכר משהו פשוט וזול, עם סכום זכיה
מקסימלי שעולה על חמישה שקלים. הוא ספר שם לפחות עשרה סוגים
שונים של כרטיסי גירוד. באחד צריך לגרד ולקוות ליפול על שתי
צורות זהות, בשני פשוט לגרד ולקוות שישנן בכלל שתי צורות זהות
על הכרטיס, ובשלישי זה יותר מתוחכם - צריך לגרד כדורים ולקוות
שהמילה "זכיה" תופיע יותר מפעמיים.
שבוע ימים גירד בכל יום משחק אחר שעלה חמישה שקלים, ובכל פעם
התאכזב כל כך שלא זכה, כאילו היה זה ברור מאליו שהנה עכשיו
המליונים נופלים מהשמיים והוא פספס אותם במאית השניה.
באותה הפעם המדוברת ביקש את המשחק שעונה לשם הכה-אירוני
"מזלות". בדיוק המשחק שהיה חסר לו בחיים באותה תקופה. לא יותר
מדי מסובך, פשוט לגרד ולקוות שיפול על סימן המזל מגלגל המזלות
שזהה לסימן של הכרטיס (כמובן שבחר בכרטיס של מזל הולדתו -
תאומים).
המוכר הגיש לו כרטיס גירוד שהכיל חמישה ריבועים ריצדו לנגד
עיניו, כל אחד יותר כסוף מהשני, קורא לו "גרד אותי, גרד אותי,
אל תקשיב לריבוע הזה, הוא סתם מנסה לרמות אותך, גרד אותי".
לרגע קט האמין שבאמת שומע את הקולות. הוא סקר באמצעות עיניו כל
ריבוע במשך חצי דקה תמימה, ואז הרים אותם שוב לעבר הפינה
השמאלית של הכרטיס בה נכתבה המילה "תאומים". המטבע של העודף
החל להרגיש כבד יותר, כאילו מחכה כבר לגרד את הריבוע, לעשות את
שלו וללכת. אבל הוא עדיין התלבט במה לבחור.
ככה זה היה לכל אורך השבוע שחלף, לא משנה באיזה משחק בחר בכל
פעם. בפעם הראשונה המוכר חשב שהוא חולה נפש, אבל עם הזמן למד
להתרגל למוזרות הזו.
בשעה טובה בחר ריבוע והחל לאט לאט לגרד אותו, כשהזיעה ניגרת
ממצחו. שיא החורף של ישראל עם רוחות במהירות 70 קמ"ש, והוא
מזיע בגלל חתיכת קרטון שעלה לו חמישה שקלים.
הוא אפילו לא הספיק לסיים את הגירוד. היה דרוש רק קצת יותר
מחצי ריבוע בשביל לראות ציור של אדם מתחיל לגבש צורה על גבי
הכרטיס.
משהו דמוי חיוך נפרש על פניו והוא הגיש את הכרטיס המאושר לבעל
הדוכן ההמום.
מכאן היה בטוח שהדרך אל האושר קצרה. היה בטוח.

כל הדרך הביתה באותו יום לא הפסיק לחשוב מה יעשה עם סכום
הזכיה. הדרך היתה ארוכה ועשה אותה ברגל (אולי עכשיו יוכל סוף
סוף לתקן את רכבו המקולקל?) היו עשרות דברים שיכל לעשות כעת
משזכה בסכום נכבד זה. הדבר ההוא שתמיד רצה, יכל להיות עכשיו
שלו. לעזאזל, כל דבר, גם אם לא רצה בו, יכל עכשיו להיות שלו.
חיוך רחב נתפרש על פניו כשדמיין את מנהל הבנק שלו בהלם כאשר
הוא הגיש לו את הצ'ק השמן ממפעל הפיס. לא יהיו יותר טלפונים
מטרידים באמצע היום מהבנק שאומרים לו לבוא ולהסדיר את המינוס
העצום אליו נקלע בעל כורחו. הוא גם לא ישמע יותר את הטלפון הזה
מ"בזק" שאומר "מהמידע שבידינו עולה כי טרם הסדרת את חוב הטלפון
שלך לחודשים יולי-אוגוסט".
שתקנא סבתא פנינה.

למרות כל אלו, הדבר הראשון שעשה כשהפקיד את סכום הזכיה, היה
לגשת לדוכן הפיס בו זכה ולקנות עשרים כרטיסי חיש-גד, מכל סוג
אפשרי, כמעין מחווה או תודה לבעל הדוכן. לפחות כך השלה את
עצמו.
הוא מצא את עצמו מגרד בהרף כרטיס אחרי כרטיס, ולמרבה הפלא, גם
הפעם כשלא זכה התעצבן כאילו היה עכשיו שוב באותו מצב קודם, ללא
גרוש על הנשמה, חייב לכל העולם כסף. כשלבסוף זכה בעשרים שקלים
(בכרטיס החמישה-עשר), הרגיש מסופק, כאילו עשה את שלו לאותו
יום.

ביום המחרת התעורר לקראת צהריים (מהעבודה כבר התפטר, שכן הרגיש
שאין זה צורך שאדם בעל יתרת חשבון בנק כל כך מנופחת כשלו צריך
לעבוד בשלב זה של החיים). הוא רצה להמשיך ולישון אבל צלצול
טלפון שסירב להפסיק גם לאחר שלוש דקות לא נתן לו לחזור לחלומות
בהם שחה בבריכה בנפח של עשרות מטרים מרובעים, מלאה בשטרות
כסף.
על הקו היה אדם שהזדהה כחבר שלו. לקח לו דקה להזכר מאיפה הוא
מכיר את אותו חבר. לבסוף הבין שמדובר באותו אחד שהעביר לצידו
את שיעורי המתמטיקה-לחמש-יחידות לאורך התיכון. למיטב זכרונו
הפעם האחרונה בה נפגשו היתה בלוויה של עוד חבר-לכיתה, שגם אותו
עזבה אלילת המזל והשאירה למזכרת כדור-צלפים בג'נין. עכשיו,
משלא היה לו יותר מדי מה לעשות, הם קבעו להפגש לכוס קפה באותו
אחר צהריים.

השיחה ביניהם קלחה, למרות שהיתה יותר חד צדדית מכיוונו של החבר
הותיק. "מה שלומך?" "איך החיים?" "מה עשית מאז הלוויה?" "מה
שלום תמי" "מה? למה נפרדתם?" "איך בעבודה?"  וכמובן,"דרך אגב,
שמעתי שזכית בקצת כסף".
מכאן לשם השיחה התגלגלה לעובדה שאותו חבר ותיק נקלע לקצת חובות
לאחרונה. אשתו זרקה אותו לאחר שנה של נישואין. הוא גר למעשה
אצל חברים שונים עד שיתחיל ויעמוד על שתי רגליים מחדש. העבודה
לא מכניסה יותר מדי כסף ולמען האמת יעזור לו מאוד להתקל בקצת
כסף, בוא נאמר כמה מאות? אולי אלף?
לא ברור כל כך מה עבר במוחו של גיבורנו היקר כשהחליט ברוב
נדיבותו להציע לחבר הותיק סכום של אלפיים שקלים, לזכר ימים
עברו, ואולי באמת סתם מתוך מחווה של רצון טוב.
"אני אחזיר לך את מלוא הסכום" הבטיח לו החבר.
יומיים אחרי זה כשרצה להפגש איתו שוב לכוס קפה, לא ענה בטלפון
שהשאיר. גם לא מאוחר יותר. בטח שלא התקשר להגיד תודה.

כל שרצה כעת היה להחזיר את הכסף שנגזל ממנו בצורה כה מזלזלת.
ואיזו דרך טובה יש לעשות זו מאשר לנסות את אלילת המזל פעם
נוספת? רק שכרטיסי גירוד זה כבר לא כמו פעם. ובכלל, הוא לא
צריך להתקמצן הפעם ולהמר על חמישה שקלים. יש לו יותר כסף
עכשיו. גם לא על עשרים ולא על חמישים. הוא נזכר בכל הפרסומות
ששטפו את מוחו בכל פעם שצפה בטלויזיה או גלש באינטרנט-כבלים
המהיר החדש שקנה לפני שבוע. יש משחק שאפשר להמר בו על ספורט.
כמו טוטו, רק יותר טוב, עם יותר סיכויי זכיה, עם יותר ענפי
ספורט. תם עידן הריבועים המדברים, תם עידן ה"איקס-אחד-שניים".
מעכשיו זה האם הפועל ג'לג'וליה תחטוף פחות שערים ממכבי שעריים,
או בכמה הפרש תביס מכבי את הקבוצה שתשחק נגדה במשחק הליגה הבא.

חוצמזה שהמתח והחרדה היו בעלי יותר עוצמה. הציפיה הדרוכה לקראת
תוצאות משחקי הספורט הריצה את האדרנלין בדמו הרבה יותר מהר
מאשר הגירוד המהיר.

אחרי תקופה בה השקיע מאות שקלים במשחק המטורף הזה, החליט שהגיע
הזמן לעבור הלאה. גם הכסף הזה כבר קטן עליו. בדמיונו יכל לראות
עצמו בלאס-וגאס משחק כמו מטורף במכונות ההימורים, מניח
אסימונים אדומים צהובים ושחורים על גבי שולחן הרולטה. במקום זה
נאלץ להסתפק באיזה קזינו (לא חוקי) שמצא במקרה בעקבות שמועה
שהתגלגלה לאוזניו. ככה זה בעולם הזה, חיים משמועה לשמועה.
"שמעת שנפתח פה בית הימורים חדש?" "שמעת שהוא הפסיד אלפי שקלים
אצל סוכן ההימורים כי היה בטוח במאה אחוזים שמנצ'סטר יביסו
אותם?"

כך המשיך והתגלגל בין בית הימורים אחד למשנהו, מפסיד כאן חמש
מאות שקלים ושם אלף. הכסף כבר הלך ואזל ולאט, לאט החל לראות
כיצד חוזר הוא שוב למצבו הקודם, מחוסר כל. כסף, עבודה. בעצם זה
כל מה שהיה לו בחייו. עכשיו כבר אין גם את זה. סדר היום הזה של
לקום-להמר-לחזור הביתה-לישון הפך להיות שגרה בחייו. הדחף להמר
חלחל בתוכו עוד ועוד.
בכל פעם שחזר הביתה מיום הימורים מפרך בו יצא כשידו על
התחתונה, ניגש למקרר להוציא פחית שתיה קלה או משכרת ונרדם
כשהפחית עוד בידו.

משנגמר הכסף, החל יורד חזרה במדרג ההימורים. כבר לא היה מספיק
בשביל להכנס לקזינו. על הימורי ספורט לא היה מה לדבר בכלל. הוא
חזר לגרד ריבועים, והם מצידם חזרו לדפוק לו במוח ולהציק לו עם
הדיבורים של "נו נו תגרד אותי כבר". אבל הפעם כבר לא היה לו את
אותו מזל כמו פעם. פעם אחר פעם כשל לגרד שתי משבצות עוקבות או
מספרים עוקבים או כל דבר שהיווה תנאי לזכיה.

יום אחד החליט לנסות באמת את מזלו וקנה טופס לוטו.
מעולם לא קנה טופס לוטו ועל כן קרא בקפידה את ההוראות על גבו
האחורי של הטופס.
ידו רעדה כשמילא את המשצבות בקווים שחורים. קו עוקב אחר עוד
קו. עשרה טורים, שישים מספרים. החל מתאריכי ימי-הולדת של קרובי
משפחה וכלה בטור אחד שהסתכם בסתם מספרים אקראים שבחר מבין טבלת
המספרים.
בערב ההגרלה צפה במתח במגיש מכריז על רצף המספרים הזוכים.
שש-אחת עשרה-עשרים-עשרים ושלוש-עשרים ושבע-ארבעים ואחת. והמספר
הנוסף שתיים.
הוא עקב באדיקות אחר פליטתם של הכדורים מלוע המכונה למול
הקווקוים הבלתי מובנים על הטופס שאחז בידו. כדור אחרי כדור
הקיף בעיגול היכן שקלע במספרים שעלו בגורל.
בסיומה של ההגרלה הלבינו פניו. הייתכן שצדק בבחירת ששת המספרים
הזוכים? יכול להיות ששוב שפר עליו מזלו והוא הצליח לזכות בסכום
מכובד מאוד של כסף?

לאחר מספר דקות בהם שקע בתדהמה, ניגש כהרגלו אל המקרר להוציא
פחית שתיה קלה. כל הדרך סקר את הטופס בעיניו הבוחנות, מוודא
שחלילה וחס ולא יתחמק ממנו שום מספר זוכה. שאין כאן טעות.

"וזכרו, רק מי שברשותו טופס לוטו מלא ומוחתם על ידי חותמת
מקורית של מפעל הפיס רשאי לטעון לזכיה בפרס הראשון" המשיך
ודיבר מגיש ההגרלה.
פחית השתיה נשמטה מידו.
חותמת?
על מה הוא מדבר?
הוא מיהר לבדוק את הטופס בשנית וגילה את הנורא מכל. הוא שכח
להגישו לדוכן הפיס ולשלם עבורו. לא היו אלו אלא אסופה של קווים
שכל שווים היה כשווי הדיו שבוזבז עליהם.
בצער רב הוא ניקה את הכתם שהשאיר על הרצפה ואז הרים את הראש
וראה על המקרר פתק מוצמד עם מגנט חביב בצורת פרסה.

"הלכתי. לא אשוב עוד. אלילת המזל".



מוקדש לסבתא שלי פנינה.. עד מתי תמשיכי?