תארו לכם עולם מפלסטיק. כדור שקוף ענקי ובלתי שביר מפלסטיק שאי
אפשר לצאת ממנו או להיכנס לתוכו. תארו לכם שבתוך הכדור הזה לא
יהיו מכולות. כל הפנים שלו יהיה עשוי מכבישים וגשרים והמון
אספלט, מעדניות ומלונות דרכים זולים. לא יהיה ים, לא יהיה חול.
הכל יהיה מלאכותי. כל האנשים יהיו בובות קרטון וניילון או
בובות מתנפחות ורובוטים, לכולם יהיו את אותן הדיעות, כולם
ילבשו את אותם הבגדים, לכולם יהיה את אותו הקול וכולם יהיו
שווים מבחינה כלכלית. כולם יחיו במצב קבוע של אופוריה, אותה
אופוריה עם האור הלבן הבוהק התמידי שמקהה את הכאב. הבתים יהיו
גורדי שחקים שיגעו בקצה כדור הפלסטיק, אם לכדורים בכלל יש קצה,
ולא יהיו שמיים. לא יהיו בעלי חיים ולא יהיו הומלסים ולא פשע
ולא כנופיות ואנשים בכלל לא יצטרכו לעבוד, הם פשוט ישכבו כל
יום כל היום במיטה ויסתכלו על האור הלבן שלהם. לא יהיו בעיות
ראיה או מחלות, האנשים יפסיקו להתרבות, הם יחיו בגפם. הם לא
יאכלו וישתו וזדיינו ויעשו איזה סוג של פעילות גופנית. זה יהיה
עולם בלי מוזיקה ובלי טלוויזיה, בלי בידור ובלי טלפון. לא יהיו
סטראוטיפים ודעות קדומות. עולם קר, אדיש אכזרי ומנוכר. עם כל
זה יכולתי להסתדר מצויין. אבל חבר'ה....עולם ללא נובלס?