אלה בר-גולדג / שירה כמיהה |
שתטעם את צבעיי בלשונך,
שריחותיך ירחפו בחדר
וירפרפו עלי במגע הבל קל.
ואני כל כך רציתי
להיות בעיניך שוק ססגוני.
רציתי שתשתכר מן המראה
שלא תניח לעצמך לשבוע.
רציתי שתיכנס אלי בהול
מבקש לטחון את תבליניי
כעלי במכתש, כאופה המזה
סירופ מתוק של כמיהה.
עד שהגיע הבוקר
והתקלפת מעלי כמו
טיח נפרד מקיר בלי גינונים
ולא רצית בי עוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|