הגעתי העבירו אותי את הבדיקות ההכרחיות כדי להצטרף, לא האמנתי
שאני מצטרף לחיל כזה טוב בצבא.
המצב היה קשה במדינה והכל התדרדר לכיוון מלחמה כוללת ואני, אני
אמרתי לעצמי שבזמן מלחמה אני רוצה להיות בחיל השיריון או
החימוש.
הגעתי לבסיס טירונות שלי בדרום באמצע שום-מקום, המפקד טירטר
אותנו יום ולילה ההרגשה הייתה מאד רעה ונכנסתי לדיכאון מסתבר
שכנראה שהמפקד עושה את העבודה שלו טוב מאד. כי הוא הצליח
לדכאות כל שמץ של אזרחות שהייתה לי, שם הכרתי את לוי, אחד
האנשים הכי מצחיקים שהכרתי בחיי הוא תמיד היה מעלה לי את
המצברוח ומדבר על המלחמות שהוא רוצה להיות בהן בכזו התרגשות
אני תמיד אהבתי לשמוע איך הוא מתאר מה הוא יעשה במלחמה אני שמח
שהיה לי מישהו כמוהו שיעזור לי לשרוד את הטירונות הזו. המשמעת
הייתה מאד קשה ואפילו מעיקה עד כדי שיגעון. די.טי שהיה שותף
לאוהל שלי תמיד היה איש צבא ותמיד היה מוכן לשרת ולעזור לא
משנה כמה זה היה קשה או מעיק הוא אהב את הטירטורים והמשמעת.
היו ימים שחשבתי שאני משתגע שם שאני לא חושב כמו שצריך לחשוב
שאני חושב מחשבות לא הגיוניות.
אחרי הטירונות ראיתי את הבית שוב הגעתי בסופ"ש. דירה ריקה
ושקטה מקום שאליו אני בורח תמיד שלא בא לי לראות את כל המשפחה,
אני חושב שמגיע לי קצת שקט אחרי כל התיזוזים והצעקות שחטפתי
בצבא.
העברתי את הסופ"ש שלי בשקט ומנוחה. חזרתי לבסיס ביום ראשון שם
המפקד הודיע לי שאני עובר לבסיס ליד רמת הגולן שנקרא חטיבה
500
חשבתי לעצמי הנה הרגע מגיע אני הולך להיות היכן שרק חלמתי כל
חיי להיות. נסעתי נסיעה של שעתיים וחצי לבסיס. נכנסתי בשער
והלכתי לארגן את עצמי ליד המגורים. המפקד החדש שלי היה יותר
משוחרר לגבי הרגלי המשמעת הקשים שהיו לנו בטירונות המעיקה.
לאחר כמה זמן הוא הביא אותי ואז שם ראיתי אותו, טנק המגח חתיכה
ענקית של פלדה ששוקלת 55 טון עם תותח בקוטר 105 מ"מ נדהמתי
מהגודל הענק של הטנק התאהבתי, באותו רגע ידעתי הרגשתי את זה
שזה היעוד שלי שפה אני צריך להיות שכאן אני אגשים את עצמי.
לימדו אותי המון על המגח כמובן שאחד הצ'ופרים שלי זה הרישיון
עליו.
לקראת סוף הקורס שבו נהנתי בכל רגע ורגע פרצה מלחמה. סוריה
ולבנון החליטו לתקוף, שמו אותי ואת הצוות שלי על טנק המגח 7א
בגדוד 195.
ידענו שהולך להיות קשה ידענו שהסיכון הוא אדיר, אך לא ברחנו,
התקשרתי לאמא אמרתי לה שאני אוהב אותה ושאני יוצא למלחמה
שתיהיה גאה בי והבטחתי לה שאני אחזור, עלינו לטנק בפנים המתח
היה גדול יצאנו לשטח. נסענו כ 45 קילומטר וכבר היינו עמוק בתוך
קווי האוייב טנק לבנוני היה במרחק של לא יותר מ 900 מטר מאיתנו
לא הבנו איך אף אחד לא יירט אותו לפני כן. העברנו את ההוראות
כראוי והצתוות של טנק מגח 6ג מהחטיבה שלנו יירט אותו במקום.
נסענו בכל המהירות לעבר היעד שלנו אמרתי לעצמי באותם רגעים
שאני הולך לתת למדינה את הכל להגן על כל האזרחים ועל עצמי
בפרט.
בעוד אנחנו נוסעים ויורים לעבר הטנקים הקרבים אלינו. החלו
ליפול הפגזים סביב בהתחלה רחוק אחרי זה קרוב יותר. הטנק שלידנו
נפגע שלושה אנשי צוות ברחו והחלו לירות בנשק האישי תוך התקדמות
פנימה.
כנראה שהנהג שחטף את הפגז נהרג במקום נאמר בקשר שלוי נהרג הנהג
של טנק מגח 6ג.
אני הכרתי אותו הוא היה בחור כזה נחמד הוא תמיד המצחיק את כולם
שהיה לנו קשה בשטח. ברגעים הכי קשים הוא היה בשביל כולם שם אני
לא חושב שראיתי אותו בוכה או מתבכיין אפילו פעם אחת בכל הזמן
שלי איתו. רגש של שנאה עצמוה ותסכול עלו בי. נתתי פקודה לירות
ללא חדל.
הדמעות זלגו על פניי. העצבות לא העפילה על חושיי או כושר
השיפוט שלי, דהרנו קדימה בעוד התומ"תים מפציצים הרחק מאחור.
שמעתי שריקה חזקה.
בום! פגז פגע היישר בטנק שלנו ההדף היה כה חזק שראשי פגע כל כך
חזק בדופן הטנק שהתחלתי לדמם. ראיתי  שהתותחן שלי נהרג.
אין מי שיכוון וירה באותו רגע עם כל הכאב עליתי מהר לעמדה
והתחלתי להפציץ. הטנק שירה עלינו היה במרחק של 900 מטר מזרח
מאיתנו הזזתי את הצריח יריה. הטנק הושמד.
המשכנו לדהור. טנקים וחיילים מתים היו מסביבנו.
עבר לי בראש מחשבה, אמרתי לאלוהים שישמור על אמא ועל אחי הקטן
שיהיו בסדר.  כי עכשיו כבר לא הייתי בטוח שאני חוזר.
הרגשת גאווה גדולה הייתה בליבי בעוד דהרנו קדימה וירינו ללא
חדל הפצצנו כחמש טנקים. הודיעו בקשר שעלינו לסגת ומייד.
אני החלטתי שלא ללכת חזור אני החלטתי שכאן זה עומד להסתיים
הנהג שלי התחיל לחזור לאחור נתתי לו פקודה ישירה להמשיך קדימה,
הוא צעק לי שאנחנו חייבים לסגת אמרתי לו שאנחנו לא נסוגים
ואנחנו נמשיך קדימה. מטוסים של חיל האוויר שחגו מעלינו כל הזמן
לאורך כל הדרך החלו לחזור חזרה עכשיו זה מסוכן השטח האווירי
פתוח להתקפות עלינו. דהרו עוד כמה מאות מטרים וראיתי חטיבה של
חיילים לבנונים. רצים לעבר שדה הקרב בתחושה של ניצחון מוחץ. כי
הם ראו שאנחנו נסוגים לאחור. חשבתי שזהו זוהי ההזדמנות האחרונה
שלי.
ההפצצה הייתה מושלמת פגיעה באמצע החטיבה של 200 איש. צרחות
נפגעים בקרב האוייב החיוך והצחוק המלהיב לא יכל שלא לעלות
לפניי. צעקתי בערבית.
" הנה יא כלבות זה בשביל לוי"
עוד פגז השתחרר ופגע ישירות בטנק של המפקד הראשי של החטיבה.
הטנק התפרק במקום לאלפי גורמים.
החלו לסגור עלינו מהצד ופגז שיחרר את הזחל הימני של הטנק שלי.
התחלנו לסגת לאחור. חצי דרך מאפיה שהיינו הזחל השתחרר לגמרי
והתפרק. יצאנו והתחלנו את עבודות התיקון כאשר שניים מאנשי
הצוות שומרים.

הטנקים שלהם נסוגו אך חטיבות החי"ר שלהם התקדמו במהירות כדי
לטהר את השטח. גילו אותנו והחלו לירות עלינו מאות חיילים
כשאנחנו רק שלושה.
די.טי ששמר עליי מצד שמאל חטף כדור ישירות ללסת ונפל ממש על
הידיים שלי. המראה היה מבחיל הקאתי את הנשמה שלי. הוא נהרג
במקום. ידעתי שעליי לברוח עכשיו או שאמות.
הטענתי מחסנית מרסס לעבר החטיבה שמתקדמת. לא ראיתי אם ישנם
נפגעים מהצד שלהם.

התחלתי לרוץ לטנק מרכבה 3 שהיה לא רחוק משם והחל גם הוא לסגת.
המרחב האווירי לא היה מוגן החלו להפציץ את המרכבה והם נאלצו גם
לברוח.  אני והטען שלי התחלנו לברוח. אנשי המרכבה זיהו אותנו
ומתינו עד שנגיע זה היה איזור חם ומסוכן. הגענו קפצנו על הטנק
אך לא יכולני להכנס פנימה לא היה מקום הצוות היה מלא. שכבנו על
צריח הטנק רסיים לכל עבר רימונים ופצצות מרגמה נחתו מכל צד שרק
אפשר לחשוב. רסיס פגע ביד ימין של הטען שלי והוא לא יכל להשתמש
בנשק. חשבתי שזהו הסוף שלנו כאשר ראיתי מטוסים באופק. פתאום
הבנתי שזהו מטוס אחד ויחיד של חיל האוויר הישראלי. קריאת "ישש"
עלתה מפי.

המטוס ירה כשני טילים וקצת ממכונת הירייה ולצערי יירטו אותו
פשוט ככה הוא בער ונפל לאדמה כמו שבר כלי שמעולם לא עף. ראיתי
שהטייס פלט אך לפני שהספיק לנחות ירו בו. פשוט הפרו את כל אמנת
ג'נבה. לא נתנו לו הזדמנות להתגונן, הטענתי מחסנית והתחלתי
לירות שנית. עכשיו היינו די רחוקים מהחטיבה ומפקד הטנק אמר לי
שהם לא יכולים לירות בתותח אם אני על הצריח. נכנסתי לתוך הטנק
כמה שאפשר.
נשמע כל נפץ אדיר, זה טילטל את ראשי והבנתי אחרי זה שאיבדתי
חלק מהשמיעה שלי באחת האוזניים שלי. הגענו לתוך קווי ישראל.
ישירות לבסיס. ירדתי מהטנק. החולשה הייתה חזקה מנשוא והתמוטטתי
על הריצפה.  החובש הגיע אליי מאד מהר. הפצע שלי הקיץ דם לכל
עבר נקרה שאחד הרסיסים פגע לי בגרון. אני לא שמתי לב בלהט הקרב
שאני מאבד הרבה מאד דם.

כיום אני לא בצבא.  אני מדבר רק דרך מכשיר שמחובר לי לגרון
ואני לא שומע כלום באוזן שמאל שלי. מה שיש לי כרגע זה הגאווה
שלי והסיכת מלחמה ואות כבוד מהרמטכ"ל.
ישבתי והסתכלתי על המדים שלי הכומתה שלי.
הסיכות שלי.

גאווה מילאתה את ליבי שוב.
לוי ודי.טי לא ישכחו אף פעם.
הם איתי בלב תמיד.

בשבילך די.טי
ובשבילך לוי

בשבילכם חברים בשבילכם.

לזכרם.

יהי זכרם ברוך.