תרמית שכולה תכלת
כזב בלבן וכחול
מתנפנף מעליי זה הדגל
ומשכנע שקודש זה חול
חברים שנפלו על אבן
ילדים התייתמו בגלל הר
הורים שקלו על בזלת
אלמנות נוצרות מכורכר
חרות הוא מבטיח, הדגל
ומשעבר בו בזמן המונים
"בקבוצה יתפוגג זה הסבל"
כך הופך המוסר לטרשים
זו המשמעות של הסמל
המגן דויד הוא אדום
על רחוב קטן ופח זבל
נקברים אנשים בכל יום
זו לא דרמה, דעו
זו גם לא דמגוגיה
זוהי המציאות
שמכתיבה ההיסטוריה
הארץ המובטחת מעולם לא ניתנה
הזיותיו של זקן עם שיגעון גדולה
חמשת אלפי שנים של טעות נוראה
מתממשים בכל יום מזה מאה שנה
וכולם שואלים, "מתי כבר שלום?"
ומחכים למשיח ולבוא יום גדול
הם עומדים בהמנון, שרים בגאון
ומתפלאים ובוכים מול תכריכים ושכול.
|
