אמצע נובמבר. שעת צוהריים מאוחרת.
אני עם עצמי. עייפות מצטברת.
בחוץ כה אפור. יום סתווי טיפוסי.
הולך קצת לשכב מתחת לפוך הרך.

נושף תחת שמיכה. מחבק את עצמי.
נזכר בחלום. חוזר לחלום. חיוך על שפתיי.
שם ראיתי אותך. מחבקת אותי.
נסחפתי איתך למסע כה מושלם.

את נושפת עליי טעם מתוק וחמים
של קפה ועוגה שאכלנו לפני.
את מביטה בעיניי. מבטך כה מרגיע.
מסתובבת לצד השני ונרדמת לאט.

נשיקה על כתפך ואני גם נרדם.
עם חיוך על שפתיי ושלמות באוויר.
הכל בחלום, אך כל-כך אמיתי.
ברגע נפלא של בריחה ושיכחה.

בחוץ כה מעונן. אוויר קר ויבש.
אך בחדר שלי כה חמים ונעים.
כאן הזמן נעצר. אין חיים, אנשים.
אין כאן צורך לקום או לדאוג לעתיד.

שכחתי מהכל. טבעתי בחלומי הקסום.
כאן הייתי נשאר איתך לעולם.
אם היה רק אפשר. אם היה רק מותר...
לעצור את הכל ולחיות בחלום...