"את הרי יודעת שמאסי לא יכול לצאת שום דבר רציני", אמרה לה
אסנת, "חכמה בלילה", חשבה מיכל," לך יש חבר כבר שנה" , "מהיום
הראשון שראית אותו ידעת שבחור זה עומד לאכזב אותך, ובגדול"
אמרה אסנת בקול של המורה חווה לספרות עברית עתיקה ." "כן, אני
יודעת " היא ענתה בקול חלוש ועם זאת בטוח בנוקשותו ובהברותיו
הברורות הנעות להן בקצב טכנו מינימליסטי "ובכל זאת, לא יכולתי
לעצור את עצמי", לא יכלה לעצור את עצמה מלגרור את רגלייה
הצורבות בחולותיו היבשים, כמו לא מאבדת תקוה למצוא נווה מדבר
בסוף דרכה, איתו, מולו.
הייתה פוסעת היא, רגלה הימנית בעקבותיו, שוקקת צמאה למילותיו,
ואילו רגלה השמאלית נגררת אחריה במרד עצור, חלש מכדי להתפרץ
לכדי מהפכה כיוונית של ממש בטלטלת רוחות נפשה.

היא פגשה אותו לראשונה במפגש הקבוע שלה עם החבורה הקבועה שלה.
הם אהבו להיפגש בימי חמישי ולשחק את משחק הפסיכולוג. למשחק הזה
תמיד צריך מישהו אחד שלא מכיר את חוקי המשחק והוא משחק את
תפקיד הפסיכולוג. הבנאדם החדש הוא זה שמשחק את הפסיכולוג,
מישהו מהמשתתפים מוציא אותו החוצה ואומר לו שלכל האנשים בפנים
יש איזושהיא הפרעה והוא צריך לשאול אותם שאלות כדי לגלות איזה
הפרעה יש להם. היינו משחקים את המשחק הזה עוד בפנימיה, אז
היינו היינו מגלים לאט לאט מי שכב עם מי ומי  איבדו את
בתולייהם, היום נשאר לנו לגלות רק דברים ביזריים כמו מי עושה
את זה בצורה אנלית, אורלית , או עם בגדים משונים. היום מיכל
היתה קצת עייפה ולא ממש בראש למשחקים, עד שנכנס הבחור החדש
שיוני הביא, "תכירו, זה אסי, החבר הפסיכי שלי מחיפה.", "זאת
אסנת, וזאת מיכל", אמר יוני והצביע עליה, והיא, קצת הצטערה
שהיא לבושה בטרנינג וחולצת טי, אבל בכל זאת הסמיקה, ואולי
דווקא ממבוכתה על מראה המוזנח. " למה אני לא לבושה בשמלה
מגניבה ",חשבה,  "הרי המפגש הראשון קובע הכל", ככה למדה בשיעור
האחרון בפסיכולוגיה חברתית. אסי התחיל לשאול אותם שאלות
מצחיקות , כמו מי לובש תחתוני נשים, מי אוהב לאכול שוקולד עם
פסטה או חמוצים וריבה. " תשאל דברים יותר עסיסיים", היא אמרה
לו בקול מצחקק," שיהיה לנו מעניין".הוא נעץ בה את מבטיו ושאל
אותה "היית רוצה  לשכב עם מישהו מהאנשים בחדר?", היא התחילה
להתבלבל וענתה "אולי",ואז הוסיפה אמרה בקול בטוח וקצת יהיר
"תמיד יש רגעים נואשים", אסנת צחקה וגם היא היתה מבסוטית
מעצמה, . אבל זאת לא היתה התשובה הנכונה,
אסי המשיך לשאלה הבאה , והמשחק התגלגל. מיכל  היתה מזכירה בכל
הזדמנות סיפורים מצחיקים על גברים שיצאה אתם. בכל הדיבורים שלה
על גברים שהכירה היא היתה מזכירה יותר את ביצועיהם במיטה מאשר
עניינים אחרים. הנטייה הפמיניסטית שלה תפסה כיוונים לא כל-כך
פרופורציונליים בזמן האחרון, ההנחה שגברים הם האחר, אוייב,
הובילה אותה לתפיסות מוטעות לגבי גברים, היא איבדה את היכולת
להכיר באינדיבידואליות וברגישות הגברית. למרות הכל, גם לגברים
יש חולשות ורגשות, לשפוט אותם כל-כך בנוקשות ולהקשות על דרכם
למיטתה, מקשה בסופו של דבק על עצמה,הרי  בסופו של דבר, גם
הגבר צריך שהוא להרגיש נאהב, מוערך, אין מקום למלחמות בדרך
לאיזושהיא מערכת יחסים נורמלית, הפיכת הגבר ל"אחר", שרוצה אותה
במיטה,  הופכת אותה באיזושהיא מידה לסובייקט בעיני עצמה ולא
מאפשרת לה להיפתח, לתת למישהו להכיר אותה ולאהוב אותה כבנאדם.

"עוד אחד שרוצה לזיין אותי" , היא היתה אומרת אחרי כל פגישה
ראשונה, אבל פיספסה את העניין שהם רוצים לשכב אתה, נכון, אבל
לא רק, והיא לא איפשרה להם הרי להגיע ליותר.

בחצר הבית של ההורים שלה היתה באר ישנה, ותמיד סקרן אותה מה יש
שם בפנים, סבא שלה אמר לה פעם שאם תזרוק לבאר מטבע ותביע
משאלה, המשאלה תתגשם, אבל שצריך לשמור את זה רק למשאלות חשובות
באמת, כי באר המאלות הולכת ומתרוקנת עם כל משאלה.מאז ועד היום
היא בזבזה רק שתי משאלות, אחת היתה שאמה תבריא מסרטן והשניה,
שאבא ואמא לא ייפרדו , את המטבע הזאת היא זרקה כשהיתה בת שבע
וההורים שלה היו רבים ויום אחד אמא צעקה על אבא שנמאס לה ממנו
ושהיא תעזוב אותם ותסע לדודה בצרפת. ההורים שלה עדיין חיים
ביחדעד היום , אבל היום זה נראה לה שהם נשארים ביחד רק מתוך
הרגל, או מאיזושהוא פחד לא ברור. אבא שלה תמיד מעביר מהר ערוץ
כשהיא נכנסת לסלון בזמן שהוא מסתכל שם על איזושהיא בחו7רה
ערומה בתכנית בשפה זרה. ואמא שלה, היא תמיד מנקה, היא עוברת
כסופת טורנדו בבית, מסדרת את השמיכות, מטאטאה, מבריקה. ההורים
שלה כבר לא רבים היום, אבל גם לא מתנשקים, הם גם בטח לא עושים
סקס, אולי פעם בכמה זמן, בזמן שכולם ישנים, אבא שלה גוהר על
אמא, בשקט, שאף אחד לא ישמע ואמא תקום למחרת ותמשיך לנקות את
הבית, תכניס את כל הבלאגן למגירות ותגיש עוגיות וקפה לאבא
שיחזור בארבע מהעבודה. היא תמיד חשבה שאצלה זה לא יהיה ככה
לעולם, היא לא תחיה עם גבר שוביניסט שיודע לבשל רק חביתה. אבל
בינתיים לא היתה לה אף מערכת יחסים רצינית, זה תמיד היה  מסתכם
אצלה בשני סוגים של קשרים, ידידים שאתם היא היתה מדברת וצוחקת
שעות וגברים שאתם הדיברוים היו בעיקר עם הסיגריה שאחרי הסקס.

אסי היה הבחור הראשון בחבורה שרצתה באמת, הסתבר לה שאסי גר ממש
לידה, אבל למרות זאת לא יצא לה לפגוש אותו ביחידות אלא רק
במפגשים עם החבורה, עד שיום אחד, היא נפגשה עם אסי ויוני בבית
קפה ויוני אמר שהוא עייף ונטש אותם לבד. היא סיפרה לאסי
שההורים שלה היו אצלה אתמול והשאירו מלא אוכל טעים
ועוגה."מגניב", אמר אסי בקול מתלהב, "בואי נלך אליך". הם הגיעו
לבית של מיכל והיא הכינה לו מגש עם אוכל טעים, מסודר בקפידה.
"הדרך אל הגבר", היא חשבה, " היא דרך הקיבה", והעיפה לו מבט
מחורמן. אח"כ היא התיישבה לידו והביטה בו אוכל בשקיקה את האוכל
וממש התענגה כשאמר לה שזאת הפשטידה הכי טעימה שאכל. "כן, אמא
שלי היא בשלנית מעולה", אמרה, "עקרת בית למופת", אמרה
באירוניה. אחרי שסיים לאכול הוא נשכב לה על המיטה ונאנח,
כשהבטן שלו נחשפת עם בליטה מגרה. הוא זרק לה כרית ואמר לה "
בואי נשחק משחק". "אבל איזה", היא שאלה, "אנחנו רק שניים". הוא
חשב ואמר "אסוציאציות?", "לא, זה מטופש", היא אמרה. "טוב","אז
בואי נשחק משחק כזה שבו כל אחד יגיד לשני את כל מה שהוא חושב
עליו". "אוקיי, מי יתחיל?", שאלה. "את", "טוב", היא הביטה בו
ובגופו המגרה, וחשבה איך תגיד את הדברים כך שלא תשמע מתלהבת
מדי. היא אמרה לו כל מיני דברים מחמיאים כמו שהוא חכם ויצירתי.
הוא התענג על כל מילה שאמרה וכשסיימה העיף לה נשיקה חמה על
הלחי, והיא כדי לצאת מהמבוכה אמרה "עכשיו אתה" , ואחרי כל
המחמאות שהרעיפה עליו ציפתה גם היא להיות מורעפת במילות חיבה.
אבל אסי, למרות שאמר לה שגם היא חכמה, ויפה, אמר לה גם  דברים
שלא כל-כך רצתה לשמוע. הוא אמר לה שהיא חיה את החיים בלהעביר
את הזמן ומחכה שיבוא איזשהו נסיך שיציל אותה. הוא אמר לה
ניתוחים פסיכולוגיים כמו זה שהיא לא מקושרת למשפחה שלה,
ושכילדה היא בטח הרגישה מנותקת מההורים שלה ושבגלל זה היא גם
מנותקת מעצמה ולכן, דברים שאנשים אחרים אומרים עליה לא יכולים
באמת לגעת בה, שכן העולם הרגשי שלה חסום בפניהם.הוא אמר גם
שהיא פועלת על פי חוץ בצורה מאוד שכלתנית ומחושבת ולא על פי
שיקולים רגשיים (טעות- ציינה). " את לא לסבית",סיכם לבסוף
"וגם לא דו-מינית, מאוד אוהבת גברים"."את לא אוהבת את עצמך אבל
אני לא יכול להגיד למה". היא נהייתה קצת שקטה, ואחרי שסיים ,
שאלה אותו אם אחרי כל מה שאמר לה, אולי יש לו איזה עצה בשבילה,
הוא אמר לה שהוא מציע לה שתלך לפסיכולוג , אבל אז אמר," אבל
אני מציע את זה לכולם". הוא חשב קצת והביט בה במבט חודר ולבסוף
קבע "את צריכה חבר", "אבל חבר מבוגר ושונה ממך." היא מאוד
העריכה את האבחנות שהיו לו לגביה ודי התפלאה שהספיק להכיר אותה
כל כך לעומק במשך היכרות כזאת קצרה, ולכן, כשאמר לה שהיא צריכה
חבר מבוגר, התייחסה לדברים שלו ממש ברצינות, וחשבה לעצמה שזה
בטח לא יכול להיות הוא, כי הוא בטח צעיר וילדותי מדי בשביל
שיספק אותה, או בשכדי  שתוכל להיות בינהם מערכת יחסים טובה
בשבילה. ולמרות שהרגישה כמה  רצתה אותו, אמרה לעצמה, שזאת סתם
תשוקה שתחלוף לה מהר, ועדיף לה שיהיו ידידים טובים, "אילו תמיד
נשארים", חשבה. אחר-כך, בזמן שאסי הכין את הג'ויינט  היא
הסתכלה עליו חשבה לעצמה  שזה לא כל כך הוגן שהיא היתה ראשונה
במשחק ושאם היתה יודעת שהוא הולך להיות כל-כך ביקורתי, גם היא
היתה יכולה להגיד לו דברים כמו שהוא ילדותי או שהוא לא מסוגל
לעמוד בהתחייבויות, אבל עכשיו כבר היה מאוחר מדי לזה, את המשחק
הזה הוא הרוויח בגלל נקודת הפתיחה,היא תזכור להחזיר לו בפעם
הבאה, אם תהיה.

מיכל תמיד אהבה ללכת למסיבות שידעה שגם אסי עומד להגיע אליהם.
היא אהבה לרקוד ולחכות לרגע שיתפרץ לרחבה ויקרא לה בשמחה
"מיכלי" , ינשק אותה נשיקה רטובה ויחבק אותה חזק. במסיבה
האחרונה כשאסי הגיע, הוא חיבק אותה בשמחה כמו תמיד, אבל הנשיקה
נדבקה על שפתיה ולא על ליחייה, והיא היתה קצת נבוכה. היא הלכה
לשבת בספסל, וחשבה אם אולי הנשיקה לא סטתה כל-כך מדרכה. היא
הביטה בו רוקד והיתה מתרגמת לו שקיקתה במבטים חודרים בכל פעם
שנפגשו מבטם. אסי,  שאהב את מבטיה, התקרב ולטפה, כמעט כאילו
רצה להתקרב לנפשה, כאילו שידע תמיד את שטומן ליבה, ואז לחש
לאזנה: "את רוצה לדעת על איזה בחורה אני דלוק?" ומשהו בתווי
קולה נסוג אלפי אוקטבות לאחור והיא שאלה: מנסה להלום את כל
העומד להתפרץ מתוכה ובכוחותיה האחרונים ניסתה לא לספר לו.. .
"על איזה בחורה?", היא  שאלה,  "על ההיא שרוקדת שם עם השמלה",
אמר והצביע על החברה של אמרגן המסיבה. "אה ,זאתי, היא חברה של
איתי, זה שאירגן את המסיבה" היא אמרה. הוא השתתק, אך היא
בגעשה, כמעט שהסכר נפרץ ופרצו גליה הרועשים להטיח בגלי שתיקתו:
"איך אתה מעיז לספר לי על הבחורה ההיא","אתה לא קולט , הרי
לפני רגע חיבקת אותי חזק ושפתיך הרגישו את שפתיי... ." ואז היא
פלטה: "אה, סליחה, " טעיתי ,זאת לא החברה של איתי". הוא חייך,
וחיבק אותה חזק אך הפעם כבר לא חממה חיבוקו, שכה נגע לליבה
ברגעים של חסד מתומצת, כי אם הקפיא את ריסייה זו לזו ופורר
דמעות קרות ממבטה. היא נאחזה ביד חלשה בכסא, מחפשת משהו להיאחז
בו, מוצאת את הטלפון שהשאיר לך בחור אחר ותולשת אותו לגזרים
כמו אז, כשהייתה ילדה ופוררה אחד אחד את עליהם היפים של פרחי
הגינה, כמו להרוס הכל ביחד עם חורבנה, ולפורר כמו היה זה האפר
של הלב הנשכל.
וכך עברו להם ימי הסתיו והוא ממשיך היה לתלוש בכל פעם עלה אחר
עלה מנשמתה הפורחת,
הצומחת מידי השאול ונאחזת בשורשים דקיקים של סליחה והבנה.

יום אחד הוא הזמין אותה לעלות אליו לדירה, והיא עלתה אחריו
במעלה המדרגות וירדה למטה, לבאר המשאלות של ילדותה ושוב עלתה
לעבר מבטו- הוא הציע שישחקו במין משחק כזה שבו לא מורידים אחד
מהשני את העיניים, ומפסיד מי שמוריד ראשון את עיניו. הוא אמר
שהמשחק הזה יכול להביא לטרנס. בזמן שהביטו זה בזו, הוא ניסה
לפתוח אתה בשיחה שוטפת שתכניס אתם לטרנס, אך משהו עצור נתקל
במבטו. הוא הביט בה , אך היא היתה במקום אחר. היא הביטה בעיניו
ודימיינה עצמה, עומדת עם מטבע בחצר ביתה ומחשבת אם המשאלה הזאת
שווה את הזריקה. הוא שאל אותה איך עבר עליה השבוע ומה היא
מרגישה. "מה תגיד לו", חשבה לעצמה, "שלא דימיינה ועם זאת כה
ייחלה לרגע הזה שבו ייפגש מבטה במבטו המתעניין" והחליטה בינה
לבין עצמה שזאת תהייה הפעם האחרונה שהיא מבזבזת משאלה ,
ושלעולם לא תבקש עוד דבר, זאת הבטחה. היא חזרה למציאות ושאלה
אותו :"איך עבר עליך השבוע?"- ואז הוא הביט עמוק לתוך עינה
השמאלית, ואז לימנית והמשיך להביט ישר לתוך נפשה, כמו היה נועץ
הוא סכין חדה לעבר פנים ליבה, בעוד היא אוחזת חזק בחבל הנשרך
אל תוך הבאר, מנסה למשוך לשווא קול מהבאר- ואז הוא סיפר לה
בהתלהבות, "נדלקתי על הבחורה ההיא במסיבה אצל רני", והוא המשיך
לספר לך מיהי, כאילו שהיא לא ידעה, הרי היא לא פספסה את המבט
שזרק לה ישר עם הבמבה לתוך פיה נוטף החלב. היא המשיכה להביט
בעיניו אך נפשה מביטה היתה לאחור, "את לא מוכנה להפסיד במשחק
הזה, את צריכה לשמור כוחותיך לפינל האחרון", ניסתה לומר לעצמה
ולהתפקס על עצמה, "את יודעת הרי שאת שווה יותר מכל בחורה
שיחפוץ להשכיבה על מיטת החולי של תשוקת נעוריו הבוסריים, עוד
יבשיל בו הפרי ששתלת בגנו וכה טרחת להשקותו ולטפחו גם בשנות
בצורת של ימים רבים עקרים ממפגשים." אך מבטה המופשל חשף את
תבוסתה בהד שחזר מעמקי הבאר הריקה." ניצחתי, ניצחתי" צעק אסי,
והתחיל קופץ בשמחה על המיטה.
=