ואם אדע כי גשם יורד בחלונך
יקפא אז לבבי אל מול המחשבה
כי קר לך.
ואם במרחק אשמע את בכייך,
תישרף נשמתי אל מול המחשבה
כי כואב לך.
ואז אצעק ברחובות את שמך
כמשוגע שלא יודע
שלא מבחין בטירופו
ודרכי תהיה דרך לא דרך
ובכיי יישמע כזעקה נוראית
חסרת קול
חסרת כל.
ואז שוב אצעד בשבילים שלנו
אך בלעדייך לא ייראו השבילים כתמול שלשום
והקוצים יצרבו את עורי.
ואם אדע כי אולי נפצעת גם את
ואת מדממת
אעמיק חתכיי שליי
עד שארגיש כאב חד כל כך
ושמך ייחרט בעורי
וייכתב בדמי
כי אהבתי חסרת גבולות היא
ולא תנוח לעולם.
ואם נשוב וניפגש בשבילי החיים
הלוואי ותראי בעיניי
אותך
כי נשמתי שלך היא
חלומותיי שלך הם
תקוותי נגוזו, כשהלכת.
אך את שירי איש לא ייקח,
את קינתי המטורפת,
את בכי אהבתי.
וכשאלך
לא אתן לך לקונן על קברי
כי אין טעם לבכייך
לנחלי דמעותייך
הרי אהבתי
חסרת גבולות היא
ולא תנוח
לעולם.






אני לא בטוחה מה זה, אז פשוט אל תשאלו...