[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











הוא קורא ב"ידיעות אחרונות" את המודעה, סתם קטנה ולא חשובה,
הוא נזכר באתמול, שהיא ביקשה ממנו לעזור לה עם הסוגרים של
החזייה, היא לא רצתה להוריד את החזייה, לסובב אותה, לסגור אותה
ואז שוב לסובב אותה כמו שהיא היתה עושה תמיד, היא לא רצתה שהוא
יראה את החזה שלה שוב, היא ידעה שהם יפים, הציצים שלה, מלאים
לבנים ועומדים עם פטמות ורודות זקורות שהביטו בך במבט חוקר
ומפתה.
היו לה גם מותניים רחבות טיפה אך שאר גופה היה יפיפה, לבן
וחלק, עם סימני הרזיה דקיקים בכמה מקומות, תוצאה של תקופות
ארוכות של תפוח- ליום.
יש לה מבט תמים, סיכם אותה עדי, והוא צדק, היו לה עיניים
אפורות כחולות גדולות שהביטו בך בתמיהה רכה כל פעם שפנית אליה,
וידה הייתה מחליקה בעצבנות בלתי נראית על לחיה.
אם נגעת בה, הרגשת כאילו אתה נוגע בתינוק ישן, הרגשה שהייתה
הופכת מוזרה כי ממש באותו הזמן היית חש תשוקה בלתי מוסברת,
לנשק אותה, להכניס את לשונך אל החלל הרך והרטוב של פיה, להרקיד
את לשונותיכם, היית גם רוצה לשכב איתה, לגעת באותה כרית קטנה
של שלווה מכוסה שיער מתולתל בצבע שטני.
אז היית מלטף את זרועה, בלי שליטה עצמית, מצפה למבט כועס ופגוע
של נערה צודקת, והיא, היא מרימה אלייך את מבטה אך הוא נשאר רך
ותמים, אתה מתחיל להתלהב מהקטע, אתה שואל אותה אם בא לה להבריז
מהבית ספר, והיא הייתה מהנהנת בצייתנות רצינית.
אז הייתם מחליקים מתחת לגדר של אולם ספורט והולכים אלייך
הביתה, מזל שאמא שלך עובדת ואבא שלך בטח שוב מזיין את המזכירה,
מתעלם מכל הקלישאות.
היית שואל אותה אם היא רוצה משהו לשתות משהו, קולה, תפוזים, יש
גם מים מינרלים אלא אם כן היא מהמוזרים שאוהבים את המים מהברז,
אתה מוסיף בחיוך, מנסה להסיח את דעתה מהעובדה שהושבת אותה על
המיטה שלך ולא על הכיסא, היא מרימה את ראשה אלייך, מתעכבת על
הבליטה במכנסייך ומסיטה את ראשה הצידה, אל הכרית, היא לא
מסמיקה וזה מפתיע אותך, יש לה מן שלווה תמימה אך מבינה, שלווה
שעוד לא נתקלת בה עד עכשיו, היא רוצה תפוזים, אתה הולך להביא
לה, מערבב קצת וודקה, כדי שלא תרגיש.
כשאתה חוזר, אתה רואה אותה ערומה, עומדת מול המראה שלך, אתה
מחייך אליה, היא מביטה בך ברצינות תמימה שכזאת, שקשה להסביר,
היא ניגשת אלייך, מניחה את ידייך על מותניה, אולי היא חושבת
שאתה לא יודע איך עושים את זה, עוברת מחשבה במוחך, אתה מחייך
לעצמך בתמיהה, בנות הן כאלה טיפשות.
אחרי שהיא כבר שוב לבושה אתה חושב לעצמך שהיא זיון טוב, היא לא
עושה הרבה, אפילו לא מוצצת, פשוט שוכבת על המיטה מתחתך, לא
משמיעה קול אבל זה בכל זאת טוב, הוא רכה וסופגת, ידיה סביב
צווארך ברפיון בזמן שאתה נכנס ויוצא, אתה די בטוח שהיא לא
גמרה, האמת, זה גם לא ממש מפריע לך.
היא שואלת מה השעה, אתה אומר לה ששתיים, היא רוצה לחזור לבית
ספר, אז אתה אומר לה שאתה מעדיף להישאר בבית ושאם לא אכפת לה
ללכת לבד, היא אומרת שזה בסדר ומביאה לך נשיקה רכה בלחי
והולכת, בצעדים שקטים, עם התיק החום שלה על הגב.
אתה מתקשר לעדי ומספר לו מה קרה ואיך היה, עדי מתלהב ולמחרת
אתה, היא ועדי הולכים לבית שלו, הפעם שניהם מזיינים אותה, אחד
מקדימה ואחד מאחורה, עדי חודר אליה מאחורה, היא לא מתנגדת ורק
משמיעה צליל קטן גבוה ורועדת, עדי מחייך אלייך חיוך ניצחון
קטן, כי אתה התנגדת בהתחלה, עכשיו, גם אתה מזיין אותה מאחורה.
אתם מחליטים להביא עוד כמה חברים וכולם מזיינים אותה והיא
שקטה, גם כשאלעד וזיו מצטרפים היא נשארת שקטה, עם אותו המבט של
תמיהה רכה.
אתה מעביר דף בידיעות, מרפרף בדרך לחלק של הספורט ועינייך
נתקלות במודעה קטנה שחורה.
"טטיאנה דירקובסקי בת ה-16, עולה חדשה מרוסיה, תלתה את עצמה
אתמול בחדרה בעזרת חבל דק, השאירה אחריה אם, ההלוויה תתקיים
ביום שלישי בבית העלמין  על שם יעקב ברמן בשעה שתיים."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תארו לכם שבמקום
תמצא לי בחיפוש
יוצרים היה כתוב
תמצוץ לי?


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/12/02 17:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיקה קאופמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה