הסיפור מתחיל בגיל 16.בדיוק ביום ההולדת של אור.
אור חגגה עם חברותיה את יום ההולדת במסעדה,והיה לה מאוד
כיף.בשעה 11 בערך הערב רק התחיל.היא הרגישה את הלב שלה פועם
בחוזקה.מאחור עובר מישהו שהיא לא מכירה,עם אחותה הקטנה של
מורן,חברתה הטובה.היא נפעמה ממראהו.אור בדרך כלל לא מתלהבת
מבנים בגלל היופי שלהם.אך הפעם הלב שלה לא נתן לה להפסיק
להתלהב.כשהמסיבה של אור נגמרה,היא ישנה אצל מורן.בדיוק כשהן
התכוננו לשינה,אחות של מורן הגיעה הביתה עם חוויות.אבל לא
חוויות טובות.אחות של מורן החליטה שהבחור הזה הוא ילדותי והוא
לא לטעמה,ואז אור החליטה לעשות מעשה.היא החליטה לדבר עם
הבחור.מאחר שהבחור לא מצא חן בעיני אחות של מורן,אז היא נתנה
לאור את המספר פלאפון שלו.אז אור כמעט התעלפה מרוב התרגשות.היא
התקשרה אליו והם דיברו ודיברו והיה ממש ממש ממש כיף.

הם דיברו בערך יומיים וכבר קבעו להפגש.וזה גם דבר שלא קרה לאור
עד עכשיו.עד עכשיו היא בכלל לא נפגשה עם בנים ואפילו היא בעצמה
התפלאה שתוך יומיים היא נפגשת איתו.היא התלבשה יפה,התארגנה
והתאפרה,היא שמה בושם ויצאה לכיוון המקום שבו הם קבעו להפגש.
היא הגיעה וראתה אותו,וכבר ברגע ההוא הלב שלה דפק בחוזקה,עד
כדי כך שהיא ממש לא דיברה כי היא פחדה להגיד משהו שטותי.אך לאט
לאט הכל הסתדר.הם נסעו להסתובב בתל אביב.הכל הלך פשוט כל כך
מצויין שלא הייתה לה שום סיבה לא להפגש איתו שוב.ופתאום הרגע
המכריע הגיע....

הם ישבו במקדונלד,אך העדיפו לא לאכול.פתאום הוא הוציא פתק
והתחיל לכתוב משהו.זאת הייתה הדרך שלו להציע לה חברות.
הדרך שלו אמנם הייתה מוזרה,אך אור מאוד התלהבה והיום הזה
בשבילה היה כמעט הכי קדוש בכל החיים.היא התלהבה כל כך ושמחה כל
כך!!

אור התאהבה בו מהרגע הראשון.היא הייתה מוכנה לעשות בשבילו פשוט
הכל.היא הביאה לו פרחים ומכתבים ושירים וציורים והשקיעה בקשר
בכל יכולתה.אבל כאן הסיפור רק מתחיל...
הם היו חברים שנה כמעט.במשך חצי מהזמן הכל היה פשוט מושלם.לא
היה שום דבר רע.אך פתאום בדיוק ביום שבו הם היו אמורים לחגוג
ולשמוח כי הם היו חמישה חודשים יחד,הם רבו ריב רציני.

מאז הכל התחיל להדרדר.כל הזמן הם רק רבו על כל שטות.אור כל
הזמן בכתה.כי זה כאב.היא הייתה מאוהבת בו וזה פגע בה.היא
הרגישה פשוט שהכל סובב במעגלים של זוועה,של סיוט,היה לה כאב
נפשי גדול,היא הרגישה פשוט כואב.הכאב הנפשי שהיא עברה דומה
לכאב של מישהי שאנסו אותה.כי הבחור פגע בה בכל כך הרבה
דרכים,עקיפות,ישירות,ובכל דרך אחרת אפשרית,גם בלי שהוא שם לב
לזה כל כך.ולפעמים גם אם הוא היה אשם הוא האשים אותה.היא
הרגישה כאילו מכים אותה,בתוך הלב.

בבית של אור המצב לא טוב.כל הזמן יש צעקות וריבים והמצב הכלכלי
גם לא טוב בכלל.בהתחלה הבחור היה הסיבה שבגללה אור המשיכה
לחייך ולחיות חיים כמעט רגילים,חיי שמחה וחיים כיפיים כי הבחור
ניסה לשמח אותה ולהוציא אותה כמה שיותר מהמעגל של הדברים הלא
טובים.אך לאט לאט הכל התחיל להדרדר ואור חוותה את הכל לבד,כי
הבחור פשוט הפסיק לאהוב אותה.

הבעיה העיקרית הייתה,שהוא לא אמר לה את זה מההתחלה אלא משך את
זה עוד ועוד,והראה לה למשל כמה שהאחרות יותר טובות,יותר
יפות,יותר חמודות,ושהוא יותר מתלהב מהן מאשר ממנה,והיא הרגישה
מושפלת.נחותה.כאובה,פשוט כאב של דקירה בלב בכל פעם מחדש,
כי היא הייתה מאוהבת בו וגילתה על בשרה את היחס המשפיל
שלו,גילתה על בשרה שהוא לא אוהב אותה בכלל...

חצי שנה לאחר מכן הם נפרדו.וכאן התחיל מעגל של כאב,כי אור כל
לילה בכתה,ולא הצליחה לישון,וגם כשהיא ישנה היו לה סיוטים
נוראיים.
והוא,כמו לאורך כל הדרך,היה אדיש לחלוטין למה שהיא
מרגישה,והמשיך להתנהג כאילו שום דבר לא השתנה בחייו.מכיוון
שאור אהבה אותו כל כך,היא הסכימה להשאר ידידה טובה שלו.לא עבר
הרבה זמן והיא גילתה את הצד השני שלו.הצד השני שכל יום מתרגז
על כל שטות קטנה,כל מילה,כל משפט קטן.וזה היה כואב,ולא היה מי
שיעזור לה.היא כבר חשבה פשוט ללכת להתאבד.היו לה תכניות.היו לה
מחשבות.אבל בסוף,משהו בתוכה עצר אותה,ברגע האחרון.משהו בתוכה
אמר לה בשום אופן לא לעשות את המעשה הטיפשי הזה. כי אף אחד לא
שווה את הכאב,ובטח שלא את ההתאבדות הזאת.

מאז הכל השתנה.אור הפכה לנערה מחושבת,ובלתי תלויה
באנשים,שלוקחת הכל במחשבה כפולה,לא מסתכנת,ופשוט לא נפגעת
בקלות.מאז לבחור ההוא יש חברה,והוא כבר כמעט נטש את אור,כמעט
לא מדבר איתה,כמעט לא מתראה עם אור,מה שלפני כן קרה לעתים
קרובות...אבל לאור כבר לא אכפת.היא נפגעה מספיק.מצידה שהבחור
פשוט יעלם.וככה אולי הכל יסתדר לטובה.כי אמנם בהתחלה יהיה לה
קשה,אך בסוף היא תירפא מכל הצרות ומכל מה שעבר עליה,מכל
הסיוטים,הבכי,והלילות ללא שינה שעדיין עוברים עליה,למרות שעבר
הרבה זמן מאז.

לפעמים אור עומדת,בוהה בבועתה שמראה וצועקת בקול גדול בתוך
ליבה:"איזה טיפשה אני...מליו פעם יכלתי פשוט לסגור את העסק
הזה,אך לא היה לי את האומץ הדרוש!!"
אור עמדה חסרת אונים ונטולת מחשבות,תקועה באמצע שום מקום
מבודד,נעשית עצבנית מרגע לרגע.

אור עמדה בתחנת האוטובוס בשעה 16:00,מחכה לאוטובוס האחרון של
יום שישי כדי להגיע אליו,בלי חשק.כשאור הגיעה אליו הכל התחיל
במצברוח טוב,אך לאט לאט שוב היא הגיעה למצב של בכי.בגללו.
והוא- לא כל כך שם לב אליה,שוב.כאב לה.צרב לה.הלב שלה שוב
הרגיש תחושה של פספוס,כאב,עצב,דקירה של אכזבה.

פתאום החברה החדשה שלו צלצלה.והוא שוב עבר חדר,כדי שהיא לא
תשמע את מה שיש לו להגיד.כאילו שהיא כל כך טיפשה שהיא לא יודעת
שאותה הוא כבר לא אוהב.
ופתאום הוא חזר. ומצא את עצמו בוכה על הכתף של אור.ולא הסכים
לגלות לה מה העניין.לבסוף,אחרי מאמצים ושכנועים,הוא הסכים
לפתוח את הפה שלו והתחיל להוציא דברים משם...

אחרי שאור לקחה אותו לטיול כדי שינשום אוויר וירגע,פתאום הכל
חזר לעצמו.אור הרגישה זוועה.היא הרגישה שהמעגל הזה לא ייסגר
לעולם.
אלא אם כן היא תבצע את הצעד המכריע.לגרום לסבל הזה להגמר.
פשוט להתחיל לחיות.בלי רגשות אשם.אבל אור בדילמה.
כי חברות שלה כבר כמעט לא נשארו איתה בקשר והוא היחיד שבאמת
יודע מה קורה לה.

הדילמה של אור לא תיפתר עד שמישהו יגרום לה להפתר.מישהו שאין
לו רגשות לאף אחד מהצדדים,יפתור את העניין ואז זה יכול להתפתח
לשני כיוונים,זה יכול להגמר טוב והקשר רק יתחזק,וזה יכול להגמר
רע ואור לא תראה אותו יותר...
כרגע אור ממשיכה הלאה בחייה,מנסה לחייך כמה שיותר ולמצוא חברים
חדשים.היא כבר לא תלויה באף אחד,אך חייבת להוציא את הכל מדי
פעם בשיחה עם מישהו ניטרלי.רק שחברותיה בצבא,והידידים לא ממש
מבינים איך היא בכלל מצליחה להחזיק מעמד איתו בקשר שכזה,שהיא
משקיעה בו והוא כמעט לא שם לב אליה אלא מתרכז במה שחשוב לו
יותר....