ואז זה קרה.
הזמן עמד מלכת.
ואז, אף אחד לא מיהר לשום מקום, והשמש לא שקעה.
כולם אמרו את מה שהרגישו, כי כשאין זמן לא מתחרטים.
וכולם עמדו והסתכלו על עצמם כמו באקווריום, ושמחו נורא -
ורצו שהזמן יעצור לנצח.
בלי הפחד ממה שיקרה כי הכל כבר קרה.
וכולם היו שלמים והלכו לישון בשקט.
אף אחד לא זוכר.
אני זוכרת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.