נשרים ענקיים, תרים ממעל
אחר הזדמנות
לאזן את מערך המתים של הטבע.
נשרים אחראיים, עוטים כפפות
על אנקולי רגליהם הכפופות,
קירחי ראש וצוואר,
שלא יתלכלכו נוצותיהם
בחטטם בקרביו של פגר.

נשרים מאכילים את גוזליהם
המכוערים. נוצות רועדות
ברוח גבוהה ואדירה
בקצהו הנחבא של צוק.

חתיכות חתיכות נלעסות,
מקורים מחודדים
לשים איברי נבלות
ומקיאים אותם בסבלנות
במורד צוארו של יורשם.

בבוא העת ישלחו גם הם
את אפרוחם העירום, האפרפר
הלאה, אל קצה המדרון
בדחיפה קלה ודוקרנית.

והוא יעוף, יפרוש מוטת כנפיים
אינסטינקטיבית, שעדיין אינה מלכותית
ורק אישונו הצהוב, המתרחב
יסגיר את פחד התהום שתחתיו.