[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טאלנה הרסי
/
''רגילים''?

הייתי לבד בלילה כה יפה, מיוחד, אמיתי, רק השמיים, הכוכבים,
ואני..
ישבתי וחשבתי, על כמה שהייתי רוצה לברוח מפה, להיעלם פתאום,
פוף, ונעלמתי, פשוט ככה ולשכוח שאי פעם הייתי כאן, לא לחזור
לעולם..! תמיד אמרתי שטוב לי כאן, טוב לי לבד, אבל טוב לי
איתך, טוב לי בבית, אבל טוב לי בחוץ, טוב לי במסגרת, אבל איזה
מסגרת זו בכלל.? ומה כל כך טוב בה..?
אבל תמיד אמרתי, שלברוח, לברוח זה מעשה של פחדנים, ואני, אני
פחדנית..?
שווה לי לברוח.?


אז החלטתי..
שאני אמשיך להיות פה איתך, לאהוב אותך, לקוות שאתה תמיד תאהב
אותי, לא משנה מה יקרה, ולא משנה אם יגידו לך שאתה נמצא עם
מישהי מוזרה, חריגה או כמו שהם קוראים לי.. פריקית...
הם לא רואים מה הולך פה..? הם כל כך עיוורים וחסרי ידע..? הם
באמת לא מבינים שבשבילי הם החריגים, הם הפריקים..? אני לא סתם
עוד ילדה שחורה כמו שהם חושבים, אני לא סתם ילדה שחורה שבוחרת
לשבת לבד, אני בוחרת להיות ילדה שחורה, שחורה ומיוחדת, כי אני
יודעת שאתה תבוא לשבת איתי בהפסקה, ולא איתם, לא עם כל
"הרגילים", ואני רק חולמת שתשב איתי ולא יסתכלו עלינו, ולא
יסתכלו עליי, ושלא ישאלו למה אתה בכלל איתי, הם לא מבינים שאתה
בוחר להיות איתי..? הם לא רוצים להבין שאולי אני לא שונה ואולי
אני לא פריקית, אלא שאני ילדה שחורה, ילדה שחורה ומיוחדת,  אז
מה אם אתה לא שונה, אז מה אם אתה כמו כולם, לא חריג, לא מוזר,
ואולי אני נראית שונה, אבל שונה זה לא משהו מפחיד, זה לא משהו
מוזר או חריג, שונה לא חייב להיות רע, אבל אתם, אתם "הרגילים"
בוחרים שהוא יהיה כזה, אתם בוחרים להוציא אותי מהחברה שלכם, רק
כי אתם מפחדים מהשונה, רק כי אתם חושבים שזה מוזר וחריג.
וזה אולי נראה לכם מוזר שהוא איתי, אבל הוא איתי, כי אולי הוא
לא רואה סתם ילדה שחורה, אולי הוא רואה את מה שאני באמת, אומנם
ילדה שחורה, אבל ילדה מיוחדת...

אז היום ישבתי לי במקום הרגיל שלי, המקום המיוחד רק שלי..
ושאלתי את עצמי למה אתה איתי, ואז שאלתי אותך, למה אתה איתי?
ולא איתם? עם ה"רגילים"?
אתה מעדיף להיות איתי..?
בבקשה תגיד לי, כי אני חושבת שאתה לא רוצה להיות כאן, שאתה
נמצא כאן כי אתה מרחם עליי....
"אתה מרחם עליי..?"
"לא..! אני בחיים לא ירחם עלייך..! אני אוהב אותך לנה..! איך
את לא רואה..?"
אז כשאמרת את זה, וראיתי את העיניים השחורות הגדולות שלך,
האמנתי, כי עיניים אף פעם לא משקרות..!
ועכשיו יש צלצול, נתת לי נשיקה, ואמרת, אני חייב לרוץ לנה, יש
שיעור, שיעור נגינה...
רצת לשיעור כי פחדת לאחר..
אז עכשיו, ראיתי את העיניים המושלמות שלך ואמרתי שאתה בטוח
שלי, אתה לא תשקר לי, למה שאתה תשקר לי..? אתה הרי איתי כל
הפסקה לא..? העיניים שלך לא זזות לצדדים..
ועכשיו, טוב לי איתך, אני מרגישה בטוחה, אחרי כל יום שאני
מקבלת אינסוף מבטים נועצים ומכאיבים, שאף אחד בעצם לא יודע מה
הם עושים, אני רואה אותך ואתה מרגיע אותי בדרך שרק אתה יכול,
רק אתה מסוגל, רק אתה מוכן...
אז הכל עכשיו בסדר, ואני כבר לא רוצה לברוח..

היום באתי לבית- ספר, שחורה כתמיד בודדה יותר מכולם, וראיתי
אותך..
כשראית אותי, לפתע, העיניים שלך, ראיתי בהן פחד,
"למה אתה מפחד ממני..? מה עשיתי..? מה קרה..?"
"את מכשפה, הייתי צריך להאמין, הייתי צריך להאמין.."
" במה..? במה היית צריך להאמין..?"
"את עשית את זה, זאת את.."
"? נעם, מה יש לך..? זאת אני, לנה.. אני לא עשיתי את זה.."
"אני לא מאמין לך, לכי ממני, תעזבי אותי, את כן ילדה שחורה, את
לא מיוחדת, את מוזרה...!"
ברחתי משם בריצה, פחדתי, אני לא עשיתי כלום... מה הוא רוצה
ממני..? למה הוא עושה את זה..?
לא הייתי צריכה להיות איתו, הוא הסתכל עליי היום כמו כולם..
אני לא מוזרה... אני לא חריגה..!
אני לא מכשפה... אני לא סתם ילדה, אני אומנם ילדה שחורה, אבל
מיוחדת במינה...

תעזבו אותי בשקט..! תעזבו אותי..! לא יכולה יותר..!
עכשיו אני כן בורחת.. לא יכולה יותר..!

ונעם..
"רציתי שתדע.. שזאת אשמתך, אתה עשית לי את זה..! העיניים שלך
כן שיקרו, אני שונאת אותך, שונאת אותך..."
רצתי הכי רחוק שאפשר, ומהר מאוד התעייפתי...
אז חשבתי לעצמי.. "אין יותר כסף, אין יותר חיים, אין יותר
משפחה, אין יותר חום, אין יותר אהבה, אין יותר סיגריות, אין
יותר סמים, אין יותר שתייה, אין יותר נעם..."
רצתי, ורק בכיתי, והגשם שפתאום התחיל לרדת טישטש את הראייה
שלי, את הדמעות שלי, ואני, אני פשוט המשכתי לרוץ לא הפסקתי, לא
הרגשתי, פשוט רצתי...
עד שהתעייפתי ונפלתי שבורה על כביש האספלט, התעלפתי..
ופתאום כשקמתי, רעשים, אנשים, מכשירים... נעם...
"מה אתה עושה פה..? מי אתם..? למה אני פה..? מה אתם עושים
לי..?"
הרגשתי כל כך הרבה בלבול, פחדתי, ראיתי את העיניים שלהם, שהראו
לי מצוקה, לא מוכר, ונעם, שהיה מושלם מתמיד, בפרצוף מבוהל,
ועיניים שוב אוהבות, אמר לי..
"לנה, איך טעיתי..? את לא מסוגלת לעשות כלום, את הילדה המיוחדת
שלי, השחורה שלי.."
"אתה גרמת לי לברוח נעם, אתה וכל השאר, לא האמנת לי, חשבתי
שאתה אוהב אותי, לא אכפת לך ממני, אני לא שלך, בחיים לא
אהיה..
תלך מפה, לא רוצה לראות אותך, תלך..! תלך כבר..!"
"אני מצטער לנה, אני מצטער.."
ראיתי אותו מתחיל ללכת, וצעקתי לפתע, בלי לשים לב לדבריי
אפילו..
"אל תלך, אני אוהבת אותך, אל תעזוב אותי שוב, בבקשה, אל תעזוב
אותי.."
הוא רץ אליי, ונתן לי נשיקה אוהבת, ומחבקת, והסתכל עליי
בעיניים השחורות והגדולות שלו, כמו שרק הוא יודע, ורק הוא
יכול, ורק הוא רוצה...
"אני אוהב אותך לנה, אני איתך, אני שלך, אני תמיד אהיה כאן,
לנצח איתך.."

הסתכלתי עליו, בפרצוף אוהב ושמח...
"אני אוהבת אותך נעם.."

זה היה נראה, כאילו זה נועד לקרות, שאני רק איתו, ואני רק
שמחה, ואני תמיד אהיה כזאת, ילדה שכבר לא כל כך שחורה, שמחה,
מצאה את מקומה..

"אני שלך נעם.."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הדף האחורי זה
לא מקום - זה
דרך חיים.



בוליביה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/12/02 13:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טאלנה הרסי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה