אנה

בשעה שהשמש עמדה לה במרכז השמים והכתה במרחבי הסרנגטי בכל
עוצמתה , רבצה לה אנה הלביאה עם להקתה מתחת לעץ גדול וניסתה
להירדם , כבר מזה כמה ימים שהיא לא מצליחה לישון ושום שיטה לא
עוזרת לה , היא ניסתה לספור איילות ואפילו שתה מהחלב החם שלה
אבל ללא הועיל המחשבות לא נתנו לה מנוחה.

להקת האריות של אנה שלטה באזורים נרחבים מהסרנגטי ומסיבה זו הם
משכו את עיניים ומצלמותיהם של צוותי הצילום של ערוצי המדע
למיניהם אך מהר מאוד מה שהיה בהתחלה מאיים וזר ללהקתה של אנה
נהפך למפנק ומחמיא וכל אריה ולביאה רצו להראות את כישוריי
הצייד ויופיו בתקווה שיעשו עליהם סרט .

אנה זכרה את הפעם הראשונה שהופיע צוות צילום , "הם הגיעו על מה
שנראה כמו קרנף גדול ומאיים וכל הלהקה די חששה מהסוג החדש של
הקרנפים האלו עד שאריק מנהיג הלהקה , אריה ענק ושרירי , החליט
שזה דווקא פיל צעיר והתחיל לתקוף אותו , הוא פתח בריצה ונהמות
שגרמו לאדמה לרעוד ולקופים לצעוק וברגע שהפיל ראה את זה הוא נס
על נפשו , עמדנו המומים , אריק לבד הבריח את הקרנף שכנראה היה
בסוף באמת רק פיל צעיר שטעה בדרכו , כולנו רחשנו כבוד עצום
לאריק ומאותו יום אף אחד לא התעסק אייתו .
אחרי כמה ימים שוב נתקלנו בפיל , זה היה במהלך ציד , שראינו
אותו עומד לו ליד הג'ירפות , המראה הזה נראה לנו בסדר עד
שפתאום יצא מהפיל בן אדם !!! כל הלהקה זזה אחורה ורק אריק עבר
קדימה כדי לבדוק את העניין , הוא הזדחל לו בשקט בין השיחים
וכאשר היה מספיק קרוב נשכב והשקיף , כולנו חיקינו במתח לשמוע
מאריק על התופעה החדשה הזאת ואחרי חמש להקות של תאוים שעברו
לידנו הוא חזר , "להקה" הוא התחיל לדבר "סוף סוף יש לי את
התשובה לגבי הקרנףפיל החדש הזה , זה לא קרנף ולא פיל!", רעש
לחשושים עבר בלהקה , "החיה החדשה נשלטת על ידי בני האדם ויש לה
ריח רע אך היא אינה מסוכנת , הרי הג'ירפות לא ברחו ממנה ובנוגע
לבני האדם גם מהם אני לא פוחד , קל לתפוס אותם מקוף שובב לכן
אל תפחדו יותר מהחיה או מבני האדם בה" .

"מאז אותו יום לא חששנו מהם  ולכן גם לא תקפנו או הפחדנו אותם
יותר פשוט המשכנו להיות להקת אריות בסרנגטי , המשכנו לצוד
ולנוח , אך ממש בלי לשם לב נראה שכל יום צוות הצילום התקרב
אלינו יותר , הם צילמו אותנו ישנים והם צילמו אותנו צדיים הם
אפילו צילמו אותנו בתקופת הייחום שמבחינתי זה ממש לא לעניין כי
סוף סוף גם אני מקבלת קצת יחס ואהבה מאריק שכבר ביסס את מעמדו
כראש הלהקה ואיזה צוות צילום יושב עשר מטר מאתנו ומצלם , ואז
הגורים רק רואים מצלמה והם באטרף , רוצים להצטלם וגם אני ממש
נגד פורנוגרפיה בטלוויזיה ומכל הרעש וההמולה לאריק לא עובדת
הצנרת "אני לא יכול עם כל הלחץ הזה של המצלמות והגורים..."
"בקיצור זה התחיל להפריע בחיים שלנו , אבל זה לא הייתה הבעיה
היחידה אייתם , הסרט הראשון שהם עשו היה וזה די ברור על אריק ,
הם הסתובבו אחריו חודשים ולו זה לא הפריע להפך זה רק העלה לו
את האגו עוד יותר כל תשומת לב הזאת , הוא התהלך כמו טווס ,
הבליט את שריריו כל הזמן , ממש דוגמן , אבל זה נעשה מגוחך ,
למשל כשצדנו משהו אז הוא היה מגיע והיינו נותנים לו לאכול
ראשון כמובן אבל הוא לא הסתפק בזה ורצה שכולם ישכבו סביבו
ויסתכלו אליו אוכל "זה נראה טוב בטלוויזיה" הוא אמר , ובשקיעות
הוא היה מתפס לאיזה צוק ומתבונן בעמק , "תמונה בת זונה לסיום
הסרט" .

"אבל הבלגאן הגדול התחיל כאשר לביא , אריה בוגר קינא בתשומת
הלב של צוותי הצילום והלהקה באריק והחליט שגם הוא רוצה לטעום
מעסקי הבידור , לאט לאט הוא התחיל לנגוס בתהילתו של אריק , דבר
ראשון שעשה , הוא יותר לא פינה מקום לאריק אחרי הצייד , מהלך
שהוביל לחיכוכים רבים עם אריק , אחר כך הוא התחיל לפלרטט עם
לביאות הלהקה מול עיניו של אריק שלא נשאר אדיש ובעונת הייחום
הלביאה הראשונה שהוא זיין הייתה ליבי , אמו של לביא , לביא
השתגע שהוא ראה את זה ותקף את אריק , כל המריבות האלו הביאו
ללביא את מבוקשו וצוות צילום אחד עשה עליו סרט בגלל היותו
האריה שקורא טיגר על המנהיג , עם חשבתם שזה נגמר פה אז טעות
בידיכם כי ערעור כוחו של אריק גרם גם לשאר חברי הלהקה לרצות
להיחשף לבתי העולם , לילי , הלביאה המופקרת שבלהקה אחלה להתנהג
מוזר ובלי קשר לעונת ייחום או לא נמרחה על כל זכר בלהקה ולינדה
וטייגרה פרצו בתחרות מי צדה הכי הרבה והכי מתוחכם דבר שכמעט
גרם לאסון בסרנגטי כי הם צדו גם כשלא היו רעבות וכמובן הגורים
ששני צוותים החליטו לעשות עליהם סרט מיום יולדם עד השלב שבו הם
בשלים להקים להקה משלהם , בקיצור הלהקה סבלה מעודף אגו ומאבקי
כוחות שלא נראו מעולם בה ,המכונה המשומנת נהפכה לקבוצת
אינדוידואליסטים-נרקסיסטים , אחרי שבמשך שנים נשמר הסדר
והיררכיה בלהקה וכל אחד ידע את מקומו ועכשיו המקום היחיד בלהקה
היה מול המצלמות.
במשך כל הזמן הזה אני ישבתי מהצד וראיתי איך הלהקה מתפרקת ולא
ידעתי מה לעשות , אותי לא עינינו שום צילומים וכנראה שגם אני
לא עניינתי את צוותי הצילום כי אף פעם הם לא עקבו אחרי , יכול
להיות שזה בגלל הצלקת שיש לי בגב מאיזה באפלו שנגח בי במהלך
צייד אבל זה גם לא משנה כי אני לא מקנאה באף אחד ורק חשוב לי
שהלקה תחזור להיות מה שהיה פעם ואז הבנתי שההבדל בין מה שהיה
למה שעכשיו הוא צוותי הצילום ולכן חייבים להיפתר מהם , ברגע
שהבנתי זאת האינסטינקטים שלי התחילו לעבוד , קודם כל אסור שאף
אחד ידע על כך כי הם בטח מסונוורים מדי מאורות המצלמה ויתנגדו
לרעיון ולכן עתיד הלהקה מונח על כתפי , החלטתי להתחיל בצוותי
הצילום של הגורים כי הם העתיד של הלהקה וכדי שהם יתחילו להתבגר
באמת ולא לשחק "תהליך התבגרות" למצלמות , בלילה הגורים ישנים
וכך גם צוותי הצילום שלהם אז כשירח היה במרכז השמים התחלתי
לצעוד לעבר בני האדם שיתמקמו לא רחוק מאתנו . התקרבתי למחנה
שלהם והתחלתי לרחרח , לא היה סימנים לאש ונראה שהם כבר ישנו ,
זחלתי אל האוהל , למזלי שני הצוותים ישנו באוהל אחד , נכנסתי
לתוכו . זאת הפעם הראשונה שאני כל כך קרובה לבני אדם אבל לא
הרגשתי שום חשש כי מרגע שקלטתי את ריחם רק דבר אחד הופיע לי
בראש , זיכרון גורות של הלהקה בימיה היפים , וכך כשהרגשתי
מספיק קרובה שחררתי את כל השדים שנמצאים בתוכי , הסתערתי על
גופותיהם החמים והדוממים בלי התחשבות בשום אמנה הומנית זאת או
אחרת , את האמת הופתעתי מקלות ומהמהירות שסיימתי את המשימה ,
חשבתי שבגלל שהם כמה אז הם ינסו להלחם אבל הם כל כך הופתעו
ממני שהם ממש קפאו במקום .
כשיצאתי מהאוהל ראיתי עוד בן אדם , שחור , בורח מכיוון המחנה
אך זכרתי אותו עוד מלפני שצוותים  הגיעו , הוא היה מסתובב
בשמורה ותמיד שמר מאתנו מרחק , אז נתתי לו לברוח ושלא תחשבו
שלא רדפתי אחריו כי הייתי שבעה כי בכלל לא אכלתי אותם רק הרגתי
אותם והלכתי , בדרך למחנה עברתי באגם להתנקות , ומחשבות אחלו
חוזרות אלי ככל שנשכח הריח של בני האדם מאפי וידעתי שמחר הלהקה
תרגיש בחסרונם של שני הצוותים אבל אני לא הספר כלום , עד
שאחרון הצוותים יעלם לא הדבר וגם אחר כך , עתיד הלהקה תלוי רק
בי".

"בבוקר למחרת התעוררתי משאגות הלביאות אשר נמאס להן מגוריהן
המשועממים וחסרי הצלמים שלא הבינו איפה הצוותים שלהם והתחילו
להפריע לאמהותיהם  הדוגמניות להצטלם בשקט , אך חוץ מזה לשאר
הלהקה זה לא הזיז בכלל שהצוות של הגורים לא הגיע אז יכולתי
לנשום לרווחה".
"באותו היום הרגשתי עודף מוטיבציה ואת האדרנלין שלי זורם ,
הרגשתי ממש טוב עם עצמי , אני עושה שינוי ולכן היה לי אנרגיה
שכבר שנים לא הייתה לי , רצתי הכי מהר בזמן צייד שיחקתי עם
הגורים המדוכאים ולא נרדמתי בצל בצהרים רק חיכית לילה כדי
להמשיך במסע הצלב שלי , הרגשתי כלביאה עם משימה".

"וכך כאשר הירח שוב עמד לו במרכז השמים וכל הלהקה כבר ישנה
הפינתי את אפי לכיוון מזרח , שם במרחק שדה ושני גבעות ישן צוות
הצילום של לילי , יו"ר ועדת תשומת הלב בלהקה".
"במשך היום גיבשתי תוכנית , רשימת חיסול , לצוותי הצילום והסדר
הוא כך:
קודם כל הגורים כי אף אחד לא ממש שם לב עליהם ולטענותיהם ,
אפשר לסמן וי , אחר כך צוותי הצילום של לביאות הלהקה , יכול
להיות שהם יתבכיינו לאריק על חסרונם של הצלמים אבל כל עוד
מצלמים אותו אז זה לא ממש אכפת לו מה גם שלא יהיה להם הרבה זמן
לבכות כי אריק ישלח אותם לצוד . אחרי הבנות ההרוג את הצלמים של
לביא ורק בסוף את הצוות של אריק כדי שיישאר הסטטוס-קו של אריק
כמנהיג . וכך מרוצה מעצמי יצאתי לטרף".

"הלביאות כאילו שכחו שפעם לא היו צוותי צילום נכנסו לפאניקה
מטורפת כאילו מישהו לקח מהם את היכולת לנשוך , לינדה עם עוד
שתי לביאות הקימה משלחת חיפוש , טייגרה טענה שצוותי הצילום
פשוט השתעממו כבר מהם ומחיי השגרה שלהם ושהם בעצם עדיין באזור
והחליטה להיות הלביאה הראשונה שתצוד פיל , "זה כבר יחזיר את
הצלמים" , שאגה , מיותר לומר שהיא גם הלביאה האחרונה . אבל הכי
מצחיק היה כשלילי שמע שאין צלמים , פניה הלבינו , "אני מרגישה
את הקרקע נשמטת תחתי" סיננה והתעלפה" .
"ואני? אני יושבת מהצד ועם פרצוף שועל מופתעת ומנחמת , כועסת
ובוכה עם כל בנות הלהקה אך בפנים הר געש מבעבע מרגע לרגע ושולח
לבתו בכל ורידי , אני מרגישה חזקה מתמיד וכבר מחכה שירד הלילה"
.

"ירח במרכז השמים , הסרנגטי שחור , צרצרים ותנים מנגנים את
מנגינת הלילה , הלהקה ישנה באין מפריע חוץ יבבותיה של לילי
הישנה גם כן אך חולמת על תלאות היום , לרגע אני אפילו קצת
מצטערת בשבילה...והרגע עבר , "הלילה זהו לילה היסטורי" חשבתי
לעצמי בעוד אני פוסעת לחורשה שם אסיים את ליל הפרעות האחרון
שלי כי למזלי גיליתי שהצוותים של אריק ולביא הקימו מחנה ביחד ,
בסוף הלילה הזה יתחיל העבר לפרוח שוב ועתיד טוב יותר יהיה
ללהקה אחרי שהוא כמעט נהרס בהווה המעוות , עם לא הבנתם לא נורא
כי גם אני לא ממש הבנתי מה אני שאומרת לעצמי בדרכי לחורשה ,
פשוט הרגשת צדק ואמונה עזה הציפה אותי ובטריפ זה צצו להם
שילובי מילים אלו .ככה שעשעתי את עצמי כל הדרך אל החורשה".
"הגעתי למחנה בדיוק בזמן כי פתאום צץ בי הרעב וחשבתי שאולי
הלילה אני גם אוכל מהם קצת , התקרבתי למרחק הרחה מהמחנה ומשהו
הריח חשוד , המשכתי לחקור עוד קצת , חישבתי שאני אצטרך להרוג
מהר מאוד את האוהל הראשון ואז להסתער על השני לפני שהם יוכלו
להגיב".
"נכנסתי לאוהל הראשון והאינסטינקטים שלי אמרו לי שמשהו לא בסדר
, היה שם ריח של טרף מת , התקרבתי מעט לאחת המיטות והתנפלתי
עליה , המיטה הייתה מלא שמיכות וביניהם פלח בשר עסיסי" .
"מלכודת! אנה , תברחי ! , יצאתי מהר מהאוהל ופתאום הופיע לה
השמש מתוך האפלה , רצתי לכיוון השני כשלפתע עוד שמש הופיע ,
המשכתי לרוץ בכל הכוח כששני השמשות רודפות אחרי ורעש של החיה
שבני האדם מסתובבים עליה ברקע , המשכתי לרוץ ורק כשהם ראו שאני
קרבה ללהקה הם הסתובבו .גל של רעד שתף את כל גופי ,"טיפשה!
טיפשה! למה לא הסתובבת ברגע שזה נראה לך חשוד , עכשיו הכל אבוד
, מחר בטח הם יחזרו ויהרגו את כל הלהקה , רק בגללך!".

"מה שקרה ושאני לא ידעתי זה שבני האדם מצאו את הגופות והודיעו
לכל הצוותים בסרנגטי שיש נמר שרוצח את הצוותים בלילה וכן הם
היו מוכנים לבואי , מבוהלת והתופת חרדות ניסיתי להירדם בין בני
משפחתי בתקווה שזהו אינו הלילה האחרון שלי אייתם".


"בבוקר התעוררתי , אחרי שכמעט לא ישנתי בלילה בגלל סיוטים ,
בגלל שגורי , אחד מגורי הלהקה , קפץ עלי ושיחק לי עם הזנב , מה
שאף פעם הוא או מישהו אחר מהגורים עשה.
נתתי לו מכה שירד ממני ושאלתי אותו מה הוא עושה , הוא הסתכל
עלי ואמר " מה?! אני משחק אתך כמו שגור משחק בדרך כלל " , ואז
שתק והפנה את מבטו אל מאחורי , בחשדנות סובבתי את ראשי וכל
פחדי כמו נחש תוקף הציפו את גופי , במרחק שישה עצים עמדו להם
שם שלושה צוותי צילום וצילמו אותי!...בלי לחשוב בכלל פתחתי
במתקפה אליהם , שואגת וחושפת שיניים רצתי לעברם , רק כשאיתי
ממש קרובה הם הצליחו להעיר את החיה הזאת שלהם ולברוח" .
"עדיין המומה אך ערנית מאוד מעודף אדרנלין הסתובבתי לעבר הלהקה
. הם מצדם הפסיקו את מעשיהם למראה תגובתי , הבטתי סביב ולא
ראיתי צוותי צילום אחרים , חיפשתי במבטי את אריק שכבר נרגע
מהתקרית שלי וחזר לשכב משועמם ומדוכא , כך גם היה לביא לאחר
שצוותי הצילום שלהם לא הופיעו באותו בוקר.
מנסה להבין מה קורה כשפתאום לילי , שלא דיברתי אייתה שנים
ניגשה אלי ואמרה לי להסתכל אחורה , הסתובבתי ושוב הפתעה ,
שלושת הצוותים הפעם במרחק שנים עשר עצים ממני הם נעצרו וצילמו
אותי .
התבוננתי בהם מחפשת תשובה מכל מי שיכול לעזור והם רק עמדו שם
וצילמו , הסתובבתי מפוחדת אל אריק שעכשיו עמד כי חשב שהם חזרו
לצלם אותו וכשהבין שלא מיד הסתכל אלי , הורדתי את מבטי".

"ככה המשיכו להסתובב אחרי שלושת הצוותים במשך כמה ימים וזה
דווקא היה מאוד נחמד , לכל מקום שהלכתי הם עקבו אחרי , הלכתי
לצוד והם מצלמים , נחתי צהרים והם לידי אפילו כשעשיתי את צרכי
הם צילמו דבר שדי הפריע לי .
במשך כל הזמן הזה הצוותים צילמו אך ורק אותי ולא היו צוותים
אחרים , בינתיים שכחתי בכלל ממשימת הצלת הלהקה שהטלתי על עצמי
ולמיטב ידעתי הלהקה הייתה בסדר , אריק ולביא לא רבים והלביאות
חזרו לצוד רגיל ולגדל את הגורים , לפחות כך זה נראה לי מנקודת
מבטי הבודדה וזאת בגלל שהלהקה קצת מחרימה אותי בימים אלו אבל
עם אתם שואלים אותי אז זה בגלל שהם מקנאים בי ואני באמת לא
מבינה למה כי מבחינתי שהצוותים לא יצלמו אותי , זה רק מפריע ,
באמת , הייתי הורגת אותם גם אבל..אבל הסתכנתי מספיק בפעם
האחרונה , אז שיהיה , שיישארו" .

ובאמת הלהקה חזרה לאיזשהו שיגרה וכל אחד עשה את תפקידו הטבעי
חוץ מאנה שהייתה עסוקה בקרירת המשחק שלה אבל עדיין היה מין מתח
באוויר , מתח שרק אנה לא הרגישה בו  אך במובן מסוים היא יחלה
לו הרבה מאוד זמן כי המתח הזה עשה מה ששום דבר לפני כן לא
הצליח לעשות לגרום לאריק וללביא להסכים על משהו ולשתף פעולה
וכך בלילה שהירח עגול בשמים התגשם חלומה של אנה והלהקה התאחדה
שוב ובשנתה אריק , לביא והלביאות תקפו אותה והרגוה .