היא הייתה מושלמת.  היא אף פעם לא עשתה טעויות.  תמיד עשתה
בדיוק מה שכולם רצו שהיא תעשה, תמיד התנהגה כמו שכולם אמרו
שהיא צריכה להתנהג, ותמיד חשבה מה שכולם ציפו ממנה לחשוב.
כשהייתה בגן, היא הייתה החברה של כולם.  היא הייתה הילדה שכולם
אוהבים ורוצים להיות כמוה.  אח"כ ביסודי, היא הייתה המתקדמת
בכיתה.  היא התחילה לקרוא לפני כולם ספרים עבים ומסובכים, כי
אמא ואבא אמרו לה שזה יעזור לה בשיפור השפה.  היא עשתה תרגילי
חשבון מסובכים נורא שהם אפילו לא למדו בכיתה, כדי שהיא תוכל
אח"כ ללמוד ב-5 יחידות מתמטיקה כמו שההורים רצו.
היא השתתפה בחוג שחייה, והייתה אפילו בנבחרת, כדי שאמא ואבא
יוכלו להתגאות בה.  והיא התאמנה הרבה ואפילו הצליחה לזכות בכמה
מדליות.  וכמה שהיא הייתה מאושרת כשהיא ראתה שההורים שלה וכולם
כ"כ מרוצים ממנה.
תמיד אמרו שהיא מוצלחת.  "הלוואי שהייתה לי ילדה כמו שלכם",
"איך הצלחתם להביא לעולם גאון קטן כזה?", "תגלו את סוד
ההצלחה... זה משהו באוויר שהיא נושמת?".  משפטים כאלה ועוד,
הפכו לדבר שגרתי בשיחות של הוריה עם חבריהם.  היא הייתה כ"כ
גאה ומאושרת.  היא שמחה שהיא לא עושה אף טעות.  שהיא לא מאכזבת
אף אחד.  שהיא פשוט הילדה המושלמת של אמא ואבא.
בתיכון, היא הלכה ללמוד בדיוק מה שאמא ואבא ציפו ממנה - 5
יחידות מתמטיקה, 5 יחידות פיזיקה, 5 יחידות מחשבים, 5 יחידות
אנגלית.  בכל המבחנים היא הייתה מוציאה מאיות.  היא התביישה
לחזור הביתה עם ציון נמוך מ-90.  שחס וחלילה הוריה לא יגלו
שהיא עשתה טעות והצליחה קצת פחות במבחן.  אבל היא לא הייתה
צריכה לדאוג, כי היא השקיעה את הנשמה שלה ואת החיים שלה
בלימודים, והיא מעולם לא קיבלה ציון נמוך מ-90.
היא גם התנדבה במד"א והדריכה בתנועה, כי תמיד כולם אמרו לה כמה
מעורבות קהילתית זה דבר חשוב, וכמה צריך לתרום ולעזור לקהילה.
בתוך כל זה היא גם מצאה זמן כדי לנגן על פסנתר, וכמובן להמשיך
לשחות.  היא עשתה הכל, קרעה את עצמה ממש, כדי שאמא ואבא יוכלו
להיות גאים.  כדי שכולם ידעו שלאמא ואבא שלה יש בת מושלמת.  בת
שלא עושה טעויות.  אף-פעם.
ושלא תטעו לרגע ותחשבו שלא היו לה חברים.  גם חברים היו לה.
הרבה חברים אפילו.  היא הייתה נחמדה לכולם, וכולם אהבו אותה
והיו חברים שלה.  היא יצאה איתם בערבי שישי, אך תמיד חזרה בשעה
שאותה קבעו הוריה.   לעיתים אפילו הפסידה יציאה למועדון או
יומולדת לחברים טובים, מכיוון שהוריה ביקשו שתהיה בבית בשעה
מסוימת.  והיא, ילדה טובה ומושלמת, חזרה הביתה בדיוק בזמן, כי
היא הרי לא טועה לעולם.
וחבר לא היה לה אף-פעם, כי הוריה טענו שחבר יפריע ללימודיה,
ושכרגע, עליה לדאוג להם יותר מכל.  והיא הקשיבה להוריה.  מעולם
לא היו לה ויכוחים עם הוריה, אלא להפך, הוריה היו חבריה הטובים
ביותר.  היא מעולם לא הפסידה ארוחה בחברת הוריה, או בילוי
משפחתי שתיכננו.  היא עשתה כל מה שהוריה ביקשו ממנה לעשות,
והתנהגה בדיוק כפי שציפו ממנה להתנהג.  היא ידעה כמה הם יהיו
גאים בה ומאושרים אם תעשה כך, ולכן לא עשתה דבר פרט לכך.  היא
הייתה מושלמת.  מעולם לא עשתה אף טעות אחת.  שום דבר שאיכזב את
הוריה. כלום.
ואז היא הייתה צריכה להתגייס לצבא.  והיא חשבה לעשות שנת שירות
בתנועה, אך אמא ואבא טענו שזה מיותר וזה בזבוז של שנה מהחיים.
בזבוז של שנה שבה היא יכולה לעשות כ"כ הרבה דברים יותר חשובים,
כי את התרומה שלה לקהילה היא כבר תרמה.  והיא, הילדה הטובה של
אמא ואבא, עשתה בדיוק כפי רצונם.  ושוב, היא לא נפלה וטעתה,
אלא להפך.  היא המשיכה לעשות בדיוק מה שהוריה רצו שתעשה.  היא
הלכה לעתודה, ולמדה מחשבים בדיוק כפי שהוריה רצו שתלמד, ואח"כ
שירתה בצבא ביחידה סודית וחשובה הקשורה למחשבים.
כשהיא חזרה הביתה לסופי שבוע, היא הייתה נמצאת עם הוריה,
מכיוון שלא ראתה אותם זמן רב, והייתה צריכה לפצות אותם על כל
הזמן שהפסידו בחברתה.  אך למרות זאת, היא נשארה מלאת חברים, כי
גם להם הצליחה למצוא זמן בסופי השבוע הללו.  נדמה היה כי יש לה
יותר שעות ביממה מלכל אחד אחר.  אבל גם אותן היא ניצלה באופן
המקסימלי והטוב ביותר.  גם בזמן הנוסף, כביכול, שהיה לה, היא
לא עשתה טעויות.  אפילו לא אחת.
ואחרי הצבא, היא המשיכה ללמוד.  בלי שום טיול למזרח, ובלי שום
זמן למנוחה בבית.  היא פגשה את הגבר שההורים שלה רצו שתפגוש,
וגם התחתנה איתו אח"כ, כי זה החתן שהוריה רצו בשבילה.  ואמא
ואבא הרי יודעים מה טוב בשבילה.  אמא ואבא יודעים הכל.
והיא כבר סיימה את הלימודים לתואר שני בהצלחה, וכבר ילדה
להוריה נכדה.  את הנכדה הכי מושלמת בעולם.  מושלמת כמעט כמוה.

ובכל שנותיה אלה, היא לא עשתה אפילו טעות אחת.  היא תמיד עשתה
בדיוק מה שכולם רצו שהיא תעשה, התנהגה כמו שכולם אמרו שהיא
צריכה להתנהג, וחשבה מה שכולם ציפו ממנה לחשוב.
ואז, כשלבתה הקטנה מלאה שנה, קראה לה אימה לשיחה.  היא אמרה לה
שהיא מצפה ממנה לחנך את נכדתה באופן המושלם.  ללא אף טעות.
היא רצתה שגם נכדתה תהיה מושלמת ולא תעשה טעויות לעולם.
ואז, ישבה הילדה המושלמת שלא עשתה טעות מעולם עם עצמה, וחשבה
על חייה המושלמים.  היא חשבה על כך שבכל חייה עשתה מה שציפו
ממנה, מה שרצו ממנה.  היא חשבה על כך שהיא עשתה הכל על מנת
לרצות את כל מי שסביבה, לגרום להם לאושר ולגאווה.  היא חשבה על
כך שלא עשתה טעות אחת בכל חייה.  ואז היא הבינה.  היא עשתה
בחייה טעות אחת.  טעות אחת קטנה קטנה שאף אחד לא עלה עליה
מעולם: היא מעולם לא עשתה שום טעות...