מנת גורלנו היא לדרוס ללא חת ! נעטה כסותנו,  
וזו מבוהמת  ,ומעוררת מורך לב.
נהיה לקול רועץ  שיהדהד בין  מספואים  זרועי קטל.
בראי ההיסטוריה צלנו  כמדריגל  שאוסף  קולותיו כפה אחד ,
פיותיהם של עממי ארץ קודש , וזו תוכה חרפת רעב.

בחריקת גלגלי שיניים בתנועה עצלה ודו כיוונית  ,
ברגעי הבודדים בין הערביים  כשסרה כל תקווה מקרבי
מהדהדת בראשי הקודח שאלת קיומו של העם היהודי .


האם נועדנו לגבורות , או להיטלטל בין מאבקי דמים?
האם נחדול לשנורר בגדלותו  של האל ,
שהפקיר את עמו בשעתו הקשה ביותר .
ומה מקומו של העם היהודי בקרב אביב העמים?.

אני אשאל בפה פעור  , חנוק מבושה , האם
פיללו מנהיגנו הדגולים  למדינה ננסית שלא  תרהיב עוזה?
מנת גורלנו היא להישחט במלחמת התשה במאבקי דמים על קרקע קדושה.