בעקבות ערבמה 36,

"ערב טוב,
"הקטע שאני הולך לקרוא עכשיו הוא נקרא "פחדבמה"
למה אמרתי הוא? לא משנה, זה עדיין לא ממש הקטע. אני צריך
להתחיל, לשבת או לעמוד?
אל תשב, תסתכל למעלה,
טוב,
לא למעלה! עליהם- הקהל שלך, הם שלך. זה לא כמו מול המראה...
אבל יש לי איזה פרוג'קטור בפנים ואני לא זוכר את ההתחלה אפילו.

טוב שהבאת איתך הדפסה, תוציא אותה.
למה לא הוצאתי אותה קודם? ...לא משנה!
תקריא! בשביל זה באת לפה, לא?
אני לוקח נשימה ורוצה להתחיל, לקפוץ למים הקרים.
למה הידיים שלך מזיעות כל כך?
אני "סוקר" את הקהל, כל כך יפה פה, לפחות מהכיסאות למטה, לכולם
יש איזה ניצוץ של תבונה בעניים, הבחורים מוזרים עד שזה הופך
לרגיל, הבחורות פה יפות. אבל מפה- מפה זה ים של עניים שמחפשות,
אני מנגב את יד שמאל במאחורה של המכנס שלא יראו כמה אני מתפתל
פה, כאילו שלא ישימו לב. בינתיים עוד מישהו הגיע מבחוץ
ומישהי מנופפת לו. אני לוקח אוויר, שיהיה בריאות, אני בטוח
אשתמש בו אחר כך.
התחלתי. דווקא טוב, בדיוק כמו שרציתי, אבל יש משהו שמפריע לי,
אין לי רוח במפרשים. נתעלם, זה לא טוב לחשוב עכשיו.
תקריא. כמו שהתאמנת. הם מקשיבים.
אתה חושב?... אני פה על רפסודה מקורות עץ שחורות ושמש בצורת
פרוג'קטור מחממת לי את המצח וגורמת לטיפות זיעה שיזהרו
לקילומטר, המפרש שלי הוא מערכת תופים ויש לי משוט ארוך שבקצה
שלו יש מיקרופון. זו רפסודה די גדולה... ואני לבד והים
גדול...
מה?! תקריא אידיוט, כמו שהתאמנת!
בינתיים הסרטן שאיחר מפלס את דרכו הצידה בין שפמנונים שמכרסמים
חתיכות צפות של עץ שעליהם בקבוקים בלי מסר בפנים. ומגיע לאיזו
דולפין יפה בגומחה חשוכה. היא ממש שמחה שהוא הגיע.........
תפסיק עם השטויות ותקריא!
שיט, טעות ראשונה,
זה בסדר, תמשיך,
למה מעשנים פה כל כך הרבה, לא היה נפלט לי השיעול הזה עם היה
פה אוויר.
תקריא, הולך לך בסדר.
לא טוב לי בסדר.
תפסיק לחשוב ותקריא, עשית עוד טעות בינתיים. ואתה קורא לאט
מידי, יפה שאתה שם לב לכל הברה אבל הם משתעממים. ושתסיים אל
תרד כמו אלה שמקודם, תהיה גאה שעשית את זה,
תזכיר לי את זה אחר כך, לא עכשיו שאני רק התחלתי. רגע, איפה
אני, אני הרי זוכר את זה בעל פה... הקראתי את זה בערך מיליון
פעם, ופעמיים מהזיכרון. אני יודע את זה,
אתה פה.
OK, מושלם זה כבר לא יהיה, אבל זה שווה את זה, אנחנו אוהבים את
ההרגשה הזו, אני מרגיש טוב,
מצוין, עכשיו תוריד את הקצב, אתה בולע מילים, אתה תמיד בולע
מילים.
בולע מים? טוב, ששמנו לב, ככה זה טוב? זה לא לאט מידי? אני
חושב שזה לאט מידי! ואיזה טרוטה עשתה קפיצה עם לופ מחוץ למים,
וגלים גלים כל הדגים שמים לב ומסתכלים לרגע עליה. מהרפסודה זה
נראה כאילו נשך אותה משהו. זו הקלה נוראית, שלא מסתכלים לי על
הרפסודה.
אתה לא על רפסודה! נשפך עליה חצי בקבוק קורונה. תפסיק לשוט
ותשים לב לדברים שכתבנו. אתה עשית כבר כמה טעויות. זה
בשבילך.
כן נכון, נשפך עליה משקה, היא מתיישבת שוב ופחות עניים חוזרות
אלי, ואיזה אחד שולח SMS, זוג יפה בפגישה תופסים את עצמם
קרובים מידי ומתחילים להתנשק. אני צריך להמשיך, אני כבר אחרי
האמצע.
רגעי התהילה שלך, תנצל אותם.
אני מסתבך עם ההדפסה, ומפקשש קצת את התזמון, אני הורס פה הכל,

גם הם אנשים, הם יבינו
אבל צריך לבנות את המתח, השיא בסוף, זה לא ילך עם כל הטעויות
האלה, ואף אחד לא ימחא לי כפיים כי הוא באמת רוצה, והציגו אותי
ממש גרוע, למה אי אפשר להציג אותי טוב?
ואתה מזיע כמו חזיר, ועומד ממש לא נכון, התאורה באמת לא עושה
לך טוב, החולצה שלך חצי בחוץ כי ניסית לשבת וחוץ מזה אתה שוב
קורא מהר מידי.
תודה, אני חושב.
די לחשוב. תקריא!
אבל יש להקת דגי גופי בחוץ, מסתובבים זה מסביב לזה מעל ובתוך
אלמוג עם ארבע קירות ותמונות מסרטים ישנים, הדגים מדברים כל
הזמן, כריש עושה מסלול קבוע מקצה לקצה של הבאר, זרזיף של נחל
מזרים להקת טונה מחוץ לאולם, זה לא אמור להיות להפך? כל הנחלים
זורמים לים?
לא אם תמשיך לגמגם ככה, טוב שהקטע קצר, אחרת היית גורם גם
לסכרים לעשות אחורה פנה
איזה אחד שם החליף לי את השמש בכוכבים עמומים, כנראה שם לב
שאני נשרף פה, מדוזה קמה ועוברת לי מול העניים, אני ממשיך
לחתור ונצרב, עם כל הנפה של המשוט מסתכל ימינה ושמאלה, דגים,
סוסי ים יפים, הם לא מבינים. הסנפיר של הכריש שמקריא אחרי ליד
הבאר, נקווה שלו ילך יותר טוב,
אתה בסדר שם? העשן של הצינגלות עלה לך לראש?
מה? אני לא מאופס, הולך לי די רע אבל אני פה רק כדי לשרוד,
נשאר לי עוד חצי דף, אני רואה כבר את היבשה... אין לי כבר כוח
ואין לי אוויר, אני חושב שאני אתעלף פה...
תומר! קח נשימה ותתעשת, אתה באמת הולך לסיים, קח את עצמך
בידיים ותסיים בכבוד! כמו שדמיינת. זה לא הלך חלק בפעם הראשונה
שאתה מקריא אבל לפחות תן בה בפינל'ה
אבל רציתי... ופתאום, שעליתי לפה, הכל נעשה לי ים שממשיך עד
הבאר שמלא בבקבוקים בלי מסר, ואני נסחף עם כל אדווה במים, ויבש
לי בפה מהמלח, ואני שרוף מהשמש, ואין לי כוח לחתור, והנהרות
זורמים מהים ולוקחים אחריהם את כל הדגים, המים מלוכלכים
בקורונה וחתיכות לימון... היבשה לא כל כך רחוקה.
העיקר שאתה קורא...
ועכשיו- שאני רואה את היבשה היא בעצם לא נראית לי כל כך טוב,
זו רק גבעה קטנה של חול ים, בדיוק כמו האי שעזבתי, פה אין
אפילו עץ קוקוס באמצע, הרי בשביל מה עליתי לבמה הזאת? אבל אני
חייב לנוח, הרפסודה שלי מתפרקת. אני חייב לסיים. בכוחות
אחרונים אני חותר לכיוון הסוף של הדף השלישי, אבל נשאר בי עוד
קצת. שורות אחרונות.
סיימת כמעט, קדימה...
אני קורא את השורה האחרונה, זיעה מלוחה שורפת לי את הפנים,
נופל על החוף הקטנטן, אין לי כוח אפילו לקוד קידה, לנשק את
החול. אני מרכין ראש, נופל מהבמה, מתעלף.

"תודה